1.1  Die Reden des Predigers, des Sohnes Davids, des Königs zu Jerusalem: 1.2  O Eitelkeit der Eitelkeiten! spricht der Prediger; o Eitelkeit der Eitelkeiten! Alles ist eitel! 1.3  Was bleibt dem Menschen von all seiner Mühe, womit er sich abmüht unter der Sonne? 1.4  Ein Geschlecht geht, das andere kommt; die Erde aber bleibt ewiglich! 1.5  Die Sonne geht auf, und die Sonne geht unter und eilt an ihren Ort, wo sie wieder aufgehen soll. 1.6  Der Wind weht gegen Süden und wendet sich nach Norden; es weht und wendet sich der Wind, und weil er sich wendet, so kehrt der Wind wieder zurück. 1.7  Alle Flüsse laufen ins Meer, und das Meer wird doch nicht voll; an den Ort, wohin die Flüsse einmal laufen, laufen sie immer wieder. 1.8  Alle Worte sind unzulänglich; der Mensch kann nicht genug reden, das Auge sieht sich nicht satt, und das Ohr hört nie genug. 1.9  Was ist gewesen? Das, was sein wird! Und was hat man gemacht? Das, was man machen wird! Und es gibt nichts Neues unter der Sonne. 1.10  Kann man von irgend etwas sagen: «Siehe, das ist neu»? Längst schon war es in unbekannten Zeiten, die vor uns gewesen sind! 1.11  Man gedenkt eben des Frühern nicht mehr, und auch des Spätern, das noch kommen soll, wird man nicht mehr gedenken bei denen, die noch später sein werden! 1.12  Ich, der Prediger, war König über Israel zu Jerusalem. 1.13  Ich ergab mein Herz, die Weisheit zu befragen und mich bei ihr zu erkundigen über alles, was unter dem Himmel getan wird. Das ist eine leidige Mühe, die Gott den Menschenkindern gegeben hat, daß sie sich damit plagen sollen. 1.14  Ich betrachtete alle Werke, die unter der Sonne gemacht werden, und siehe, es war alles eitel und ein Haschen nach Wind! 1.15  Krumme Sachen kann man nicht gerade machen, und die, welche mangeln, kann man nicht zählen. 1.16  Da redete ich mit meinem Herzen und sprach: Siehe, nun habe ich mehr und größere Weisheit als alle, die vor mir über Jerusalem waren, und mein Herz hat viel Weisheit und Wissenschaft gesehen; 1.17  und ich habe mein Herz ergeben, die Weisheit kennen zu lernen, desgleichen Übermut und Unverstand; aber ich habe auch das als ein Haschen nach Wind erkannt; 1.18  denn wo viel Weisheit ist, da ist auch viel Ärger, und wer sein Wissen mehrt, der mehrt seinen Schmerz.

1.1  ῥήματα ἐκκλησιαστοῦ υἱοῦ δαυιδ βασιλέως ισραηλ ἐν ιερουσαλημ 1.2  ματαιότης ματαιοτήτων εἶπεν ὁ ἐκκλησιαστής ματαιότης ματαιοτήτων τὰ πάντα ματαιότης 1.3  τίς περισσεία τῷ ἀνθρώπῳ ἐν παντὶ μόχθῳ αὐτοῦ ᾧ μοχθεῖ ὑπὸ τὸν ἥλιον 1.4  γενεὰ πορεύεται καὶ γενεὰ ἔρχεται καὶ ἡ γῆ εἰς τὸν αἰῶνα ἕστηκεν 1.5  καὶ ἀνατέλλει ὁ ἥλιος καὶ δύνει ὁ ἥλιος καὶ εἰς τὸν τόπον αὐτοῦ ἕλκει ἀνατέλλων αὐτὸς ἐκεῖ πορεύεται πρὸς νότον καὶ κυκλοῖ πρὸς βορρᾶν κυκλοῖ κυκλῶν πορεύεται τὸ πνεῦμα καὶ ἐπὶ κύκλους αὐτοῦ ἐπιστρέφει τὸ πνεῦμα 1.6  ἀνατέλλων αὐτὸς ἐκεῖ πορεύεται πρὸς νότον καὶ κυκλοῖ πρὸς βορρᾶν κυκλοῖ κυκλῶν πορεύεται τὸ πνεῦμα καὶ ἐπὶ κύκλους αὐτοῦ ἐπιστρέφει τὸ πνεῦμα 1.7  πάντες οἱ χείμαρροι πορεύονται εἰς τὴν θάλασσαν καὶ ἡ θάλασσα οὐκ ἔσται ἐμπιμπλαμένη εἰς τόπον οὗ οἱ χείμαρροι πορεύονται ἐκεῖ αὐτοὶ ἐπιστρέφουσιν τοῦ πορευθῆναι 1.8  πάντες οἱ λόγοι ἔγκοποι οὐ δυνήσεται ἀνὴρ τοῦ λαλεῖν καὶ οὐκ ἐμπλησθήσεται ὀφθαλμὸς τοῦ ὁρᾶν καὶ οὐ πληρωθήσεται οὖς ἀπὸ ἀκροάσεως 1.9  τί τὸ γεγονός αὐτὸ τὸ γενησόμενον καὶ τί τὸ πεποιημένον αὐτὸ τὸ ποιηθησόμενον καὶ οὐκ ἔστιν πᾶν πρόσφατον ὑπὸ τὸν ἥλιον 1.10  ὃς λαλήσει καὶ ἐρεῖ ἰδὲ τοῦτο καινόν ἐστιν ἤδη γέγονεν ἐν τοῖς αἰῶσιν τοῖς γενομένοις ἀπὸ ἔμπροσθεν ἡμῶν 1.11  οὐκ ἔστιν μνήμη τοῖς πρώτοις καί γε τοῖς ἐσχάτοις γενομένοις οὐκ ἔσται αὐτοῖς μνήμη μετὰ τῶν γενησομένων εἰς τὴν ἐσχάτην 1.12  ἐγὼ ἐκκλησιαστὴς ἐγενόμην βασιλεὺς ἐπὶ ισραηλ ἐν ιερουσαλημ 1.13  καὶ ἔδωκα τὴν καρδίαν μου τοῦ ἐκζητῆσαι καὶ τοῦ κατασκέψασθαι ἐν τῇ σοφίᾳ περὶ πάντων τῶν γινομένων ὑπὸ τὸν οὐρανόν ὅτι περισπασμὸν πονηρὸν ἔδωκεν ὁ θεὸς τοῖς υἱοῖς τοῦ ἀνθρώπου τοῦ περισπᾶσθαι ἐν αὐτῷ 1.14  εἶδον σὺν πάντα τὰ ποιήματα τὰ πεποιημένα ὑπὸ τὸν ἥλιον καὶ ἰδοὺ τὰ πάντα ματαιότης καὶ προαίρεσις πνεύματος 1.15  διεστραμμένον οὐ δυνήσεται τοῦ ἐπικοσμηθῆναι καὶ ὑστέρημα οὐ δυνήσεται τοῦ ἀριθμηθῆναι 1.16  ἐλάλησα ἐγὼ ἐν καρδίᾳ μου τῷ λέγειν ἐγὼ ἰδοὺ ἐμεγαλύνθην καὶ προσέθηκα σοφίαν ἐπὶ πᾶσιν οἳ ἐγένοντο ἔμπροσθέν μου ἐν ιερουσαλημ καὶ καρδία μου εἶδεν πολλά σοφίαν καὶ γνῶσιν 1.17  καὶ ἔδωκα καρδίαν μου τοῦ γνῶναι σοφίαν καὶ γνῶσιν παραβολὰς καὶ ἐπιστήμην ἔγνων ὅτι καί γε τοῦτ' ἔστιν προαίρεσις πνεύματος 1.18  ὅτι ἐν πλήθει σοφίας πλῆθος γνώσεως καὶ ὁ προστιθεὶς γνῶσιν προσθήσει ἄλγημα

1.1  rehmata ekklehsiastoy yioy dayid basileohs israehl en ieroysalehm 1.2  mataiotehs mataiotehtohn eipen o ekklehsiastehs mataiotehs mataiotehtohn ta panta mataiotehs 1.3  tis perisseia toh anthrohpoh en panti mochthoh aytoy oh mochthei ypo ton ehlion 1.4  genea poreyetai kai genea erchetai kai eh geh eis ton aiohna estehken 1.5  kai anatellei o ehlios kai dynei o ehlios kai eis ton topon aytoy elkei anatellohn aytos ekei poreyetai pros noton kai kykloi pros borran kykloi kyklohn poreyetai to pneyma kai epi kykloys aytoy epistrephei to pneyma 1.6  anatellohn aytos ekei poreyetai pros noton kai kykloi pros borran kykloi kyklohn poreyetai to pneyma kai epi kykloys aytoy epistrephei to pneyma 1.7  pantes oi cheimarroi poreyontai eis tehn thalassan kai eh thalassa oyk estai empimplameneh eis topon oy oi cheimarroi poreyontai ekei aytoi epistrephoysin toy poreythehnai 1.8  pantes oi logoi egkopoi oy dynehsetai anehr toy lalein kai oyk emplehsthehsetai ophthalmos toy oran kai oy plehrohthehsetai oys apo akroaseohs 1.9  ti to gegonos ayto to genehsomenon kai ti to pepoiehmenon ayto to poiehthehsomenon kai oyk estin pan prosphaton ypo ton ehlion 1.10  os lalehsei kai erei ide toyto kainon estin ehdeh gegonen en tois aiohsin tois genomenois apo emprosthen ehmohn 1.11  oyk estin mnehmeh tois prohtois kai ge tois eschatois genomenois oyk estai aytois mnehmeh meta tohn genehsomenohn eis tehn eschatehn 1.12  egoh ekklehsiastehs egenomehn basileys epi israehl en ieroysalehm 1.13  kai edohka tehn kardian moy toy ekzehtehsai kai toy kataskepsasthai en teh sophia peri pantohn tohn ginomenohn ypo ton oyranon oti perispasmon ponehron edohken o theos tois yiois toy anthrohpoy toy perispasthai en aytoh 1.14  eidon syn panta ta poiehmata ta pepoiehmena ypo ton ehlion kai idoy ta panta mataiotehs kai proairesis pneymatos 1.15  diestrammenon oy dynehsetai toy epikosmehthehnai kai ysterehma oy dynehsetai toy arithmehthehnai 1.16  elalehsa egoh en kardia moy toh legein egoh idoy emegalynthehn kai prosethehka sophian epi pasin oi egenonto emprosthen moy en ieroysalehm kai kardia moy eiden polla sophian kai gnohsin 1.17  kai edohka kardian moy toy gnohnai sophian kai gnohsin parabolas kai epistehmehn egnohn oti kai ge toyt' estin proairesis pneymatos 1.18  oti en plehthei sophias plehthos gnohseohs kai o prostitheis gnohsin prosthehsei algehma

1.1  דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן־דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם׃ 1.2  הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל׃ 1.3  מַה־יִּתְרֹון לָאָדָם בְּכָל־עֲמָלֹו שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ 1.4  דֹּור הֹלֵךְ וְדֹור בָּא וְהָאָרֶץ לְעֹולָם עֹמָדֶת׃ 1.5  וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל־מְקֹומֹו שֹׁואֵף זֹורֵחַ הוּא שָׁם׃ 1.6  הֹולֵךְ אֶל־דָּרֹום וְסֹובֵב אֶל־צָפֹון סֹובֵב ׀ סֹבֵב הֹולֵךְ הָרוּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ׃ 1.7  כָּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל־מְקֹום שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת׃ 1.8  כָּל־הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא־יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא־תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאֹות וְלֹא־תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ׃ 1.9  מַה־שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה־שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ 1.10  יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה־זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ׃ 1.11  אֵין זִכְרֹון לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא־יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרֹון עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה׃ פ 1.12  אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם׃ 1.13  וְנָתַתִּי אֶת־לִבִּי לִדְרֹושׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה עַל כָּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא ׀ עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנֹות בֹּו׃ 1.14  רָאִיתִי אֶת־כָּל־הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ׃ 1.15  מְעֻוָּת לֹא־יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרֹון לֹא־יוּכַל לְהִמָּנֹות׃ 1.16  דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם־לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהֹוסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָה לְפָנַי עַל־יְרוּשָׁלִָם וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת׃ 1.17  וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הֹולֵלֹות וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הוּא רַעְיֹון רוּחַ׃ 1.18  כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב־כָּעַס וְיֹוסִיף דַּעַת יֹוסִיף מַכְאֹוב׃

1.1  dibrej qoHaelaet baen-daawid maelaek bijrwxxaalaaim׃ 1.2  Habel Habaalijm Aaamar qoHaelaet Habel Habaalijm Hakol Haabael׃ 1.3  maH-jitrown laaAaadaam bkaal-Oamaalow xxaejaOamol tahat Haxxaamaexx׃ 1.4  dowr Holek wdowr baaA wHaaAaaraec lOowlaam Oomaadaet׃ 1.5  wzaarah Haxxaemaexx wbaaA Haxxaamaexx wAael-mqowmow xxowAep zowreha HwA xxaam׃ 1.6  Howlek Aael-daarowm wsowbeb Aael-caapown sowbeb sobeb Howlek Haarwha wOal-sbijbotaajw xxaab Haarwha׃ 1.7  kaal-Hanhaalijm Holkijm Aael-Hajaam wHajaam Aejnaenw maaleA Aael-mqowm xxaeHanhaalijm Holkijm xxaam Hem xxaabijm laalaakaet׃ 1.8  kaal-Hadbaarijm jgeOijm loA-jwkal Aijxx ldaber loA-tixbaO Oajin lirAowt wloA-timaaleA Aozaen mixxmoOa׃ 1.9  maH-xxaeHaajaaH HwA xxaejiHjaeH wmaH-xxaenaOaxaaH HwA xxaejeOaaxaeH wAejn kaal-haadaaxx tahat Haxxaamaexx׃ 1.10  jexx daabaar xxaejoAmar rAeH-zaeH haadaaxx HwA kbaar HaajaaH lOolaamijm Aaxxaer HaajaaH milpaanenw׃ 1.11  Aejn zikrown laariAxxonijm wgam laaAaharonijm xxaejiHjw loA-jiHjaeH laaHaem zikaarown Oim xxaejiHjw laaAaharonaaH׃ p 1.12  Aanij qoHaelaet Haajijtij maelaek Oal-jixraaAel bijrwxxaalaaim׃ 1.13  wnaatatij Aaet-libij lidrowxx wlaatwr bahaakmaaH Oal kaal-Aaxxaer naOaxaaH tahat Haxxaamaajim HwA Oinjan raaO naatan AaeloHijm libnej HaaAaadaam laOanowt bow׃ 1.14  raaAijtij Aaet-kaal-HamaOaxijm xxaenaOaxw tahat Haxxaamaexx wHineH Hakol Haebael wrOwt rwha׃ 1.15  mOuwaat loA-jwkal litqon whaesrown loA-jwkal lHimaanowt׃ 1.16  dibartij Aanij Oim-libij leAmor Aanij HineH Higdaltij wHowsaptij haakmaaH Oal kaal-Aaxxaer-HaajaaH lpaanaj Oal-jrwxxaalaaim wlibij raaAaaH HarbeH haakmaaH waadaaOat׃ 1.17  waaAaetnaaH libij laadaOat haakmaaH wdaOat Howlelowt wxiklwt jaadaOtij xxaegam-zaeH HwA raOjown rwha׃ 1.18  kij brob haakmaaH raab-kaaOas wjowsijp daOat jowsijp makAowb׃

1.1  דברי קהלת בן־דוד מלך בירושלם׃ 1.2  הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל׃ 1.3  מה־יתרון לאדם בכל־עמלו שיעמל תחת השמש׃ 1.4  דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת׃ 1.5  וזרח השמש ובא השמש ואל־מקומו שואף זורח הוא שם׃ 1.6  הולך אל־דרום וסובב אל־צפון סובב ׀ סבב הולך הרוח ועל־סביבתיו שב הרוח׃ 1.7  כל־הנחלים הלכים אל־הים והים איננו מלא אל־מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת׃ 1.8  כל־הדברים יגעים לא־יוכל איש לדבר לא־תשבע עין לראות ולא־תמלא אזן משמע׃ 1.9  מה־שהיה הוא שיהיה ומה־שנעשה הוא שיעשה ואין כל־חדש תחת השמש׃ 1.10  יש דבר שיאמר ראה־זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו׃ 1.11  אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא־יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה׃ פ 1.12  אני קהלת הייתי מלך על־ישראל בירושלם׃ 1.13  ונתתי את־לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל־אשר נעשה תחת השמים הוא ׀ ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ 1.14  ראיתי את־כל־המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח׃ 1.15  מעות לא־יוכל לתקן וחסרון לא־יוכל להמנות׃ 1.16  דברתי אני עם־לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל־אשר־היה לפני על־ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת׃ 1.17  ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם־זה הוא רעיון רוח׃ 1.18  כי ברב חכמה רב־כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב׃

1.1  dbrj qHlt bn-dwd mlk bjrwxlm׃ 1.2  Hbl Hbljm Amr qHlt Hbl Hbljm Hkl Hbl׃ 1.3  mH-jtrwn lAdm bkl-Omlw xjOml tht Hxmx׃ 1.4  dwr Hlk wdwr bA wHArc lOwlm Omdt׃ 1.5  wzrh Hxmx wbA Hxmx wAl-mqwmw xwAp zwrh HwA xm׃ 1.6  Hwlk Al-drwm wswbb Al-cpwn swbb sbb Hwlk Hrwh wOl-sbjbtjw xb Hrwh׃ 1.7  kl-Hnhljm Hlkjm Al-Hjm wHjm Ajnnw mlA Al-mqwm xHnhljm Hlkjm xm Hm xbjm llkt׃ 1.8  kl-Hdbrjm jgOjm lA-jwkl Ajx ldbr lA-txbO Ojn lrAwt wlA-tmlA Azn mxmO׃ 1.9  mH-xHjH HwA xjHjH wmH-xnOxH HwA xjOxH wAjn kl-hdx tht Hxmx׃ 1.10  jx dbr xjAmr rAH-zH hdx HwA kbr HjH lOlmjm Axr HjH mlpnnw׃ 1.11  Ajn zkrwn lrAxnjm wgm lAhrnjm xjHjw lA-jHjH lHm zkrwn Om xjHjw lAhrnH׃ p 1.12  Anj qHlt Hjjtj mlk Ol-jxrAl bjrwxlm׃ 1.13  wnttj At-lbj ldrwx wltwr bhkmH Ol kl-Axr nOxH tht Hxmjm HwA Onjn rO ntn AlHjm lbnj HAdm lOnwt bw׃ 1.14  rAjtj At-kl-HmOxjm xnOxw tht Hxmx wHnH Hkl Hbl wrOwt rwh׃ 1.15  mOwt lA-jwkl ltqn whsrwn lA-jwkl lHmnwt׃ 1.16  dbrtj Anj Om-lbj lAmr Anj HnH Hgdltj wHwsptj hkmH Ol kl-Axr-HjH lpnj Ol-jrwxlm wlbj rAH HrbH hkmH wdOt׃ 1.17  wAtnH lbj ldOt hkmH wdOt Hwllwt wxklwt jdOtj xgm-zH HwA rOjwn rwh׃ 1.18  kj brb hkmH rb-kOs wjwsjp dOt jwsjp mkAwb׃

1.1  Verba Ecclesiastes filii David regis Ierusalem.” 1.2  “ Vanitas vanitatum, dixit Ecclesiastes, vanitas vanitatum et omnia vanitas ”. 1.3  Quid lucri est homini de universo labore suo, quo laborat sub sole? 1.4  Generatio praeterit, et generatio advenit, terra autem in aeternum stat. 1.5  Oritur sol, et occidit sol et ad locum suum anhelat ibique renascitur. 1.6  Gyrat per meridiem et flectitur ad aquilonem, lustrans universa in circuitu pergit spiritus et in circulos suos revertitur. 1.7  Omnia flumina pergunt ad mare, et mare non redundat; ad locum, unde exeunt, flumina illuc revertuntur in cursu suo. 1.8  Cunctae res difficiles; non potest eas homo explicare sermone. Non saturatur oculus visu, nec auris auditu impletur. 1.9  Quod fuit, ipsum est, quod futurum est. Quod factum est, ipsum est, quod faciendum est: 1.10  nihil sub sole novum. Si de quadam re dicitur: “ Ecce hoc novum est ”, iam enim praecessit in saeculis, quae fuerunt ante nos. 1.11  Non est priorum memoria, sed nec eorum quidem, qui postea futuri sunt, erit recordatio apud eos, qui futuri sunt in novissimo. 1.12  Ego Ecclesiastes fui rex Israel in Ierusalem 1.13  et proposui in animo meo quaerere et investigare sapienter de omnibus, quae fiunt sub sole. Hanc occupationem pessimam dedit Deus filiis hominum, ut occuparentur in ea. 1.14  Vidi cuncta, quae fiunt sub sole; et ecce universa vanitas et afflictio spiritus. 1.15  Quod est curvum, rectum fieri non potest; et, quod deficiens est, numerari non potest. 1.16  Locutus sum ego in corde meo dicens: “ Ecce ego magnificavi et apposui sapientiam super omnes, qui fuerunt ante me in Ierusalem; et mens mea contemplata est multam sapientiam et scientiam ”. 1.17  Dedique cor meum, ut scirem sapientiam et scientiam, insipientiam et stultitiam. Et agnovi quod in his quoque esset afflictio spiritus, eo quod 1.18  in multa sapientia multus sit maeror; et, qui addit scientiam, addit et laborem.

2.1  Ich sprach zu meinem Herzen: Komm, wir wollen es mit der Freude versuchen, und du sollst es gut haben! Aber siehe, auch das war vergeblich! 2.2  Zum Lachen sprach ich: Du bist toll! Und zur Freude: Was tut diese da? 2.3  Ich gedachte in meinem Herzen, mein Fleisch an den Wein zu gewöhnen, doch so, daß mein Herz in Weisheit die Leitung behielte, und so die Torheit zu ergreifen, bis daß ich sähe, ob das gut sei, was die Menschenkinder ihr ganzes Leben lang unter dem Himmel tun. 2.4  Ich unternahm große Werke, baute mir Häuser, pflanzte mir Weinberge. 2.5  Ich legte mir Gärten und Pärke an und pflanzte darin allerlei Fruchtbäume. 2.6  Ich machte mir Wasserteiche, um daraus den sprossenden Baumwald zu tränken. 2.7  Ich kaufte Knechte und Mägde und hatte auch solche, die in meinem eigenen Hause geboren waren; so hatte ich auch größere Rinder und Schafherden als alle, die vor mir zu Jerusalem gewesen waren. 2.8  Ich sammelte mir Silber und Gold, Schätze der Könige und Länder; ich verschaffte mir Sänger und Sängerinnen und, was die Menschenkinder ergötzt, eine Gattin und Gattinnen. 2.9  Und ich ward größer und reicher als alle, die vor mir zu Jerusalem gewesen waren; auch blieb meine Weisheit bei mir. 2.10  Und ich versagte meinen Augen nichts von allem, was sie wünschten; ich hielt mein Herz von keiner Freude zurück; denn mein Herz hatte Freude von all meiner Mühe, und das war mein Teil von aller meiner Mühe. 2.11  Als ich mich aber umsah nach all meinen Werken, die meine Hände gemacht hatten, und nach der Mühe, die ich mir gegeben hatte, um sie zu vollbringen, siehe, da war alles eitel und ein Haschen nach Wind und nichts Bleibendes unter der Sonne! 2.12  Und ich wandte mich zur Betrachtung der Weisheit, des Übermuts und der Torheit; denn was wird der Mensch tun, der nach dem König kommt? Das, was man längst getan hat! 2.13  Und ich habe eingesehen, daß die Weisheit einen so großen Vorzug hat vor der Torheit wie das Licht vor der Finsternis. 2.14  Der Weise hat seine Augen im Kopf; der Tor aber wandelt in der Finsternis. Zugleich erkannte ich jedoch, daß ihnen allen das gleiche Schicksal begegnet. 2.15  Da sprach ich in meinem Herzen: Wenn mir doch das gleiche Schicksal begegnet wie dem Toren, warum bin ich denn so überaus weise geworden? Und ich sprach in meinem Herzen: Auch das ist eitel! 2.16  Denn des Weisen wird ebenso wenig ewiglich gedacht wie des Toren, weil in den künftigen Tagen längst alles vergessen sein wird; und wie stirbt doch der Weise samt dem Toren dahin! 2.17  Da haßte ich das Leben; denn mir mißfiel das Tun, das unter der Sonne geschieht; denn es ist alles eitel und ein Haschen nach Wind. 2.18  Ich haßte auch alle meine Arbeit, womit ich mich abgemüht hatte unter der Sonne, weil ich sie dem Menschen überlassen soll, der nach mir kommt. 2.19  Und wer weiß, ob derselbe weise sein wird oder ein Tor? Und doch wird er über all das Macht bekommen, was ich mit Mühe und Weisheit erarbeitet habe unter der Sonne. Auch das ist eitel! 2.20  Da wandte ich mich, mein Herz verzweifeln zu lassen an all der Mühe, womit ich mich abgemüht hatte unter der Sonne. 2.21  Denn das Vermögen, das einer sich erworben hat mit Weisheit, Verstand und Geschick, das muß er einem andern zum Erbteil geben, der sich nicht darum bemüht hat; das ist auch eitel und ein großes Unglück! 2.22  Denn was hat der Mensch von all seiner Mühe und dem Dichten seines Herzens, womit er sich abmüht unter der Sonne? 2.23  Denn er plagt sich täglich mit Kummer und Verdruß, sogar in der Nacht hat sein Herz keine Ruhe; auch das ist eitel! 2.24  Es gibt nichts Besseres für den Menschen, als daß er esse und trinke und seine Seele Gutes genießen lasse in seiner Mühsal! Doch habe ich gesehen, daß auch das von der Hand Gottes kommt. 2.25  Denn wer kann essen und wer kann genießen ohne Ihn? 2.26  Denn dem Menschen, der Ihm wohlgefällt, gibt Er Weisheit und Erkenntnis und Freude; aber dem Sünder gibt er Plage, daß er sammle und zusammenscharre, um es dem zu geben, welcher Gott gefällt. Auch das ist eitel und ein Haschen nach Wind.

2.1  εἶπον ἐγὼ ἐν καρδίᾳ μου δεῦρο δὴ πειράσω σε ἐν εὐφροσύνῃ καὶ ἰδὲ ἐν ἀγαθῷ καὶ ἰδοὺ καί γε τοῦτο ματαιότης 2.2  τῷ γέλωτι εἶπα περιφορὰν καὶ τῇ εὐφροσύνῃ τί τοῦτο ποιεῖς 2.3  κατεσκεψάμην ἐν καρδίᾳ μου τοῦ ἑλκύσαι εἰς οἶνον τὴν σάρκα μου καὶ καρδία μου ὡδήγησεν ἐν σοφίᾳ καὶ τοῦ κρατῆσαι ἐπ' ἀφροσύνῃ ἕως οὗ ἴδω ποῖον τὸ ἀγαθὸν τοῖς υἱοῖς τοῦ ἀνθρώπου ὃ ποιήσουσιν ὑπὸ τὸν ἥλιον ἀριθμὸν ἡμερῶν ζωῆς αὐτῶν 2.4  ἐμεγάλυνα ποίημά μου ᾠκοδόμησά μοι οἴκους ἐφύτευσά μοι ἀμπελῶνας 2.5  ἐποίησά μοι κήπους καὶ παραδείσους καὶ ἐφύτευσα ἐν αὐτοῖς ξύλον πᾶν καρποῦ 2.6  ἐποίησά μοι κολυμβήθρας ὑδάτων τοῦ ποτίσαι ἀπ' αὐτῶν δρυμὸν βλαστῶντα ξύλα 2.7  ἐκτησάμην δούλους καὶ παιδίσκας καὶ οἰκογενεῖς ἐγένοντό μοι καί γε κτῆσις βουκολίου καὶ ποιμνίου πολλὴ ἐγένετό μοι ὑπὲρ πάντας τοὺς γενομένους ἔμπροσθέν μου ἐν ιερουσαλημ 2.8  συνήγαγόν μοι καί γε ἀργύριον καὶ χρυσίον καὶ περιουσιασμοὺς βασιλέων καὶ τῶν χωρῶν ἐποίησά μοι ᾄδοντας καὶ ἀ|δούσας καὶ ἐντρυφήματα υἱῶν τοῦ ἀνθρώπου οἰνοχόον καὶ οἰνοχόας 2.9  καὶ ἐμεγαλύνθην καὶ προσέθηκα παρὰ πάντας τοὺς γενομένους ἔμπροσθέν μου ἐν ιερουσαλημ καί γε σοφία μου ἐστάθη μοι 2.10  καὶ πᾶν ὃ ᾔτησαν οἱ ὀφθαλμοί μου οὐχ ὑφεῖλον ἀπ' αὐτῶν οὐκ ἀπεκώλυσα τὴν καρδίαν μου ἀπὸ πάσης εὐφροσύνης ὅτι καρδία μου εὐφράνθη ἐν παντὶ μόχθῳ μου καὶ τοῦτο ἐγένετο μερίς μου ἀπὸ παντὸς μόχθου μου 2.11  καὶ ἐπέβλεψα ἐγὼ ἐν πᾶσιν ποιήμασίν μου οἷς ἐποίησαν αἱ χεῖρές μου καὶ ἐν μόχθῳ ᾧ ἐμόχθησα τοῦ ποιεῖν καὶ ἰδοὺ τὰ πάντα ματαιότης καὶ προαίρεσις πνεύματος καὶ οὐκ ἔστιν περισσεία ὑπὸ τὸν ἥλιον 2.12  καὶ ἐπέβλεψα ἐγὼ τοῦ ἰδεῖν σοφίαν καὶ περιφορὰν καὶ ἀφροσύνην ὅτι τίς ὁ ἄνθρωπος ὃς ἐπελεύσεται ὀπίσω τῆς βουλῆς τὰ ὅσα ἐποίησεν αὐτήν 2.13  καὶ εἶδον ἐγὼ ὅτι ἔστιν περισσεία τῇ σοφίᾳ ὑπὲρ τὴν ἀφροσύνην ὡς περισσεία τοῦ φωτὸς ὑπὲρ τὸ σκότος 2.14  τοῦ σοφοῦ οἱ ὀφθαλμοὶ αὐτοῦ ἐν κεφαλῇ αὐτοῦ καὶ ὁ ἄφρων ἐν σκότει πορεύεται καὶ ἔγνων καί γε ἐγὼ ὅτι συνάντημα ἓν συναντήσεται τοῖς πᾶσιν αὐτοῖς 2.15  καὶ εἶπα ἐγὼ ἐν καρδίᾳ μου ὡς συνάντημα τοῦ ἄφρονος καί γε ἐμοὶ συναντήσεταί μοι καὶ ἵνα τί ἐσοφισάμην ἐγὼ τότε περισσὸν ἐλάλησα ἐν καρδίᾳ μου διότι ἄφρων ἐκ περισσεύματος λαλεῖ ὅτι καί γε τοῦτο ματαιότης 2.16  ὅτι οὐκ ἔστιν μνήμη τοῦ σοφοῦ μετὰ τοῦ ἄφρονος εἰς αἰῶνα καθότι ἤδη αἱ ἡμέραι αἱ ἐρχόμεναι τὰ πάντα ἐπελήσθη καὶ πῶς ἀποθανεῖται ὁ σοφὸς μετὰ τοῦ ἄφρονος 2.17  καὶ ἐμίσησα σὺν τὴν ζωήν ὅτι πονηρὸν ἐπ' ἐμὲ τὸ ποίημα τὸ πεποιημένον ὑπὸ τὸν ἥλιον ὅτι τὰ πάντα ματαιότης καὶ προαίρεσις πνεύματος 2.18  καὶ ἐμίσησα ἐγὼ σὺν πάντα μόχθον μου ὃν ἐγὼ μοχθῶ ὑπὸ τὸν ἥλιον ὅτι ἀφίω αὐτὸν τῷ ἀνθρώπῳ τῷ γινομένῳ μετ' ἐμέ 2.19  καὶ τίς οἶδεν εἰ σοφὸς ἔσται ἢ ἄφρων καὶ ἐξουσιάζεται ἐν παντὶ μόχθῳ μου ᾧ ἐμόχθησα καὶ ᾧ ἐσοφισάμην ὑπὸ τὸν ἥλιον καί γε τοῦτο ματαιότης 2.20  καὶ ἐπέστρεψα ἐγὼ τοῦ ἀποτάξασθαι τῇ καρδίᾳ μου ἐπὶ παντὶ τῷ μόχθῳ ᾧ ἐμόχθησα ὑπὸ τὸν ἥλιον 2.21  ὅτι ἔστιν ἄνθρωπος οὗ μόχθος αὐτοῦ ἐν σοφίᾳ καὶ ἐν γνώσει καὶ ἐν ἀνδρείᾳ καὶ ἄνθρωπος ὃς οὐκ ἐμόχθησεν ἐν αὐτῷ δώσει αὐτῷ μερίδα αὐτοῦ καί γε τοῦτο ματαιότης καὶ πονηρία μεγάλη 2.22  ὅτι τί γίνεται τῷ ἀνθρώπῳ ἐν παντὶ μόχθῳ αὐτοῦ καὶ ἐν προαιρέσει καρδίας αὐτοῦ ᾧ αὐτὸς μοχθεῖ ὑπὸ τὸν ἥλιον 2.23  ὅτι πᾶσαι αἱ ἡμέραι αὐτοῦ ἀλγημάτων καὶ θυμοῦ περισπασμὸς αὐτοῦ καί γε ἐν νυκτὶ οὐ κοιμᾶται ἡ καρδία αὐτοῦ καί γε τοῦτο ματαιότης ἐστίν 2.24  οὐκ ἔστιν ἀγαθὸν ἐν ἀνθρώπῳ ὃ φάγεται καὶ ὃ πίεται καὶ ὃ δείξει τῇ ψυχῇ αὐτοῦ ἀγαθὸν ἐν μόχθῳ αὐτοῦ καί γε τοῦτο εἶδον ἐγὼ ὅτι ἀπὸ χειρὸς τοῦ θεοῦ ἐστιν 2.25  ὅτι τίς φάγεται καὶ τίς φείσεται πάρεξ αὐτοῦ 2.26  ὅτι τῷ ἀνθρώπῳ τῷ ἀγαθῷ πρὸ προσώπου αὐτοῦ ἔδωκεν σοφίαν καὶ γνῶσιν καὶ εὐφροσύνην καὶ τῷ ἁμαρτάνοντι ἔδωκεν περισπασμὸν τοῦ προσθεῖναι καὶ τοῦ συναγαγεῖν τοῦ δοῦναι τῷ ἀγαθῷ πρὸ προσώπου τοῦ θεοῦ ὅτι καί γε τοῦτο ματαιότης καὶ προαίρεσις πνεύματος

2.1  eipon egoh en kardia moy deyro deh peirasoh se en eyphrosyneh kai ide en agathoh kai idoy kai ge toyto mataiotehs 2.2  toh gelohti eipa periphoran kai teh eyphrosyneh ti toyto poieis 2.3  kateskepsamehn en kardia moy toy elkysai eis oinon tehn sarka moy kai kardia moy ohdehgehsen en sophia kai toy kratehsai ep' aphrosyneh eohs oy idoh poion to agathon tois yiois toy anthrohpoy o poiehsoysin ypo ton ehlion arithmon ehmerohn zohehs aytohn 2.4  emegalyna poiehma moy ohkodomehsa moi oikoys ephyteysa moi ampelohnas 2.5  epoiehsa moi kehpoys kai paradeisoys kai ephyteysa en aytois xylon pan karpoy 2.6  epoiehsa moi kolymbehthras ydatohn toy potisai ap' aytohn drymon blastohnta xyla 2.7  ektehsamehn doyloys kai paidiskas kai oikogeneis egenonto moi kai ge ktehsis boykolioy kai poimnioy polleh egeneto moi yper pantas toys genomenoys emprosthen moy en ieroysalehm 2.8  synehgagon moi kai ge argyrion kai chrysion kai perioysiasmoys basileohn kai tohn chohrohn epoiehsa moi adontas kai adoysas kai entryphehmata yiohn toy anthrohpoy oinochoon kai oinochoas 2.9  kai emegalynthehn kai prosethehka para pantas toys genomenoys emprosthen moy en ieroysalehm kai ge sophia moy estatheh moi 2.10  kai pan o ehtehsan oi ophthalmoi moy oych ypheilon ap' aytohn oyk apekohlysa tehn kardian moy apo pasehs eyphrosynehs oti kardia moy eyphrantheh en panti mochthoh moy kai toyto egeneto meris moy apo pantos mochthoy moy 2.11  kai epeblepsa egoh en pasin poiehmasin moy ois epoiehsan ai cheires moy kai en mochthoh oh emochthehsa toy poiein kai idoy ta panta mataiotehs kai proairesis pneymatos kai oyk estin perisseia ypo ton ehlion 2.12  kai epeblepsa egoh toy idein sophian kai periphoran kai aphrosynehn oti tis o anthrohpos os epeleysetai opisoh tehs boylehs ta osa epoiehsen aytehn 2.13  kai eidon egoh oti estin perisseia teh sophia yper tehn aphrosynehn ohs perisseia toy phohtos yper to skotos 2.14  toy sophoy oi ophthalmoi aytoy en kephaleh aytoy kai o aphrohn en skotei poreyetai kai egnohn kai ge egoh oti synantehma en synantehsetai tois pasin aytois 2.15  kai eipa egoh en kardia moy ohs synantehma toy aphronos kai ge emoi synantehsetai moi kai ina ti esophisamehn egoh tote perisson elalehsa en kardia moy dioti aphrohn ek perisseymatos lalei oti kai ge toyto mataiotehs 2.16  oti oyk estin mnehmeh toy sophoy meta toy aphronos eis aiohna kathoti ehdeh ai ehmerai ai erchomenai ta panta epelehstheh kai pohs apothaneitai o sophos meta toy aphronos 2.17  kai emisehsa syn tehn zohehn oti ponehron ep' eme to poiehma to pepoiehmenon ypo ton ehlion oti ta panta mataiotehs kai proairesis pneymatos 2.18  kai emisehsa egoh syn panta mochthon moy on egoh mochthoh ypo ton ehlion oti aphioh ayton toh anthrohpoh toh ginomenoh met' eme 2.19  kai tis oiden ei sophos estai eh aphrohn kai exoysiazetai en panti mochthoh moy oh emochthehsa kai oh esophisamehn ypo ton ehlion kai ge toyto mataiotehs 2.20  kai epestrepsa egoh toy apotaxasthai teh kardia moy epi panti toh mochthoh oh emochthehsa ypo ton ehlion 2.21  oti estin anthrohpos oy mochthos aytoy en sophia kai en gnohsei kai en andreia kai anthrohpos os oyk emochthehsen en aytoh dohsei aytoh merida aytoy kai ge toyto mataiotehs kai ponehria megaleh 2.22  oti ti ginetai toh anthrohpoh en panti mochthoh aytoy kai en proairesei kardias aytoy oh aytos mochthei ypo ton ehlion 2.23  oti pasai ai ehmerai aytoy algehmatohn kai thymoy perispasmos aytoy kai ge en nykti oy koimatai eh kardia aytoy kai ge toyto mataiotehs estin 2.24  oyk estin agathon en anthrohpoh o phagetai kai o pietai kai o deixei teh psycheh aytoy agathon en mochthoh aytoy kai ge toyto eidon egoh oti apo cheiros toy theoy estin 2.25  oti tis phagetai kai tis pheisetai parex aytoy 2.26  oti toh anthrohpoh toh agathoh pro prosohpoy aytoy edohken sophian kai gnohsin kai eyphrosynehn kai toh amartanonti edohken perispasmon toy prostheinai kai toy synagagein toy doynai toh agathoh pro prosohpoy toy theoy oti kai ge toyto mataiotehs kai proairesis pneymatos

2.1  אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה־נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטֹוב וְהִנֵּה גַם־הוּא הָבֶל׃ 2.2  לִשְׂחֹוק אָמַרְתִּי מְהֹולָל וּלְשִׂמְחָה מַה־זֹּה עֹשָׂה׃ 2.3  תַּרְתִּי בְלִבִּי לִמְשֹׁוךְ בַּיַּיִן אֶת־בְּשָׂרִי וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת עַד אֲשֶׁר־אֶרְאֶה אֵי־זֶה טֹוב לִבְנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמַיִם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶם׃ 2.4  הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים׃ 2.5  עָשִׂיתִי לִי גַּנֹּות וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל־פֶּרִי׃ 2.6  עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכֹות מָיִם לְהַשְׁקֹות מֵהֶם יַעַר צֹומֵחַ עֵצִים׃ 2.7  קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחֹות וּבְנֵי־בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם׃ 2.8  כָּנַסְתִּי לִי גַּם־כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינֹות עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרֹות וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדֹּות׃ 2.9  וְגָדַלְתִּי וְהֹוסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי׃ 2.10  וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא־מָנַעְתִּי אֶת־לִבִּי מִכָּל־שִׂמְחָה כִּי־לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל־עֲמָלִי וְזֶה־הָיָה חֶלְקִי מִכָּל־עֲמָלִי׃ 2.11  וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל־מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשֹׂות וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרֹון תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ 2.12  וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאֹות חָכְמָה וְהֹולֵלֹות וְסִכְלוּת כִּי ׀ מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבֹוא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר־כְּבָר עָשׂוּהוּ׃ 2.13  וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרֹון לַחָכְמָה מִן־הַסִּכְלוּת כִּיתְרֹון הָאֹור מִן־הַחֹשֶׁךְ׃ 2.14  הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשֹׁו וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הֹולֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם־אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם׃ 2.15  וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם־אֲנִי יִקְרֵנִי וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יֹותֵר וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל׃ 2.16  כִּי אֵין זִכְרֹון לֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל לְעֹולָם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל׃ 2.17  וְשָׂנֵאתִי אֶת־הַחַיִּים כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּי־הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ׃ 2.18  וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עֲמָלִי שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ שֶׁאַנִּיחֶנּוּ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי׃ 2.19  וּמִי יֹודֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אֹו סָכָל וְיִשְׁלַט בְּכָל־עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ גַּם־זֶה הָבֶל׃ 2.20  וְסַבֹּותִי אֲנִי לְיַאֵשׁ אֶת־לִבִּי עַל כָּל־הֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ 2.21  כִּי־יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלֹו בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרֹון וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל־בֹּו יִתְּנֶנּוּ חֶלְקֹו גַּם־זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה׃ 2.22  כִּי מֶה־הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל־עֲמָלֹו וּבְרַעְיֹון לִבֹּו שֶׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ 2.23  כִּי כָל־יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנֹו גַּם־בַּלַּיְלָה לֹא־שָׁכַב לִבֹּו גַּם־זֶה הֶבֶל הוּא׃ 2.24  אֵין־טֹוב בָּאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְהֶרְאָה אֶת־נַפְשֹׁו טֹוב בַּעֲמָלֹו גַּם־זֹה רָאִיתִי אָנִי כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא׃ 2.25  כִּי מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ חוּץ מִמֶּנִּי׃ 2.26  כִּי לְאָדָם שֶׁטֹּוב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה וְלַחֹוטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹוף וְלִכְנֹוס לָתֵת לְטֹוב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים גַּם־זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ׃

2.1  Aaamartij Aanij blibij lkaaH-naaA AanaskaaH bximhaaH wrAeH bTowb wHineH gam-HwA Haabael׃ 2.2  lixhowq Aaamartij mHowlaal wlximhaaH maH-zoH OoxaaH׃ 2.3  tartij blibij limxxowk bajajin Aaet-bxaarij wlibij noHeg bahaakmaaH wlaeAaehoz bsiklwt Oad Aaxxaer-AaerAaeH Aej-zaeH Towb libnej HaaAaadaam Aaxxaer jaOaxw tahat Haxxaamajim mispar jmej hajejHaem׃ 2.4  Higdaltij maOaxaaj baanijtij lij baatijm naaTaOtij lij kraamijm׃ 2.5  Oaaxijtij lij ganowt wpardesijm wnaaTaOtij baaHaem Oec kaal-paerij׃ 2.6  Oaaxijtij lij brekowt maajim lHaxxqowt meHaem jaOar cowmeha Oecijm׃ 2.7  qaanijtij Oabaadijm wxxpaahowt wbnej-bajit HaajaaH lij gam miqnaeH baaqaar waacoAn HarbeH HaajaaH lij mikol xxaeHaajw lpaanaj bijrwxxaalaaim׃ 2.8  kaanastij lij gam-kaesaep wzaaHaab wsgulat mlaakijm wHamdijnowt Oaaxijtij lij xxaarijm wxxaarowt wtaOanwgot bnej HaaAaadaam xxidaaH wxxidowt׃ 2.9  wgaadaltij wHowsaptij mikol xxaeHaajaaH lpaanaj bijrwxxaalaaim Aap haakmaatij OaamdaaH lij׃ 2.10  wkol Aaxxaer xxaaAalw Oejnaj loA Aaacaltij meHaem loA-maanaOtij Aaet-libij mikaal-ximhaaH kij-libij xaameha mikaal-Oamaalij wzaeH-HaajaaH haelqij mikaal-Oamaalij׃ 2.11  wpaanijtij Aanij bkaal-maOaxaj xxaeOaaxw jaadaj wbaeOaamaal xxaeOaamaltij laOaxowt wHineH Hakol Haebael wrOwt rwha wAejn jitrown tahat Haxxaamaexx׃ 2.12  wpaanijtij Aanij lirAowt haakmaaH wHowlelowt wsiklwt kij maeH HaaAaadaam xxaejaabowA Aaharej Hamaelaek Aet Aaxxaer-kbaar OaaxwHw׃ 2.13  wraaAijtij Aaanij xxaejexx jitrown lahaakmaaH min-Hasiklwt kijtrown HaaAowr min-Hahoxxaek׃ 2.14  Haehaakaam Oejnaajw broAxxow wHaksijl bahoxxaek Howlek wjaadaOtij gam-Aaanij xxaemiqraeH Aaehaad jiqraeH Aaet-kulaam׃ 2.15  wAaamartij Aanij blibij kmiqreH Haksijl gam-Aanij jiqrenij wlaamaaH haakamtij Aanij Aaaz jowter wdibartij blibij xxaegam-zaeH Haabael׃ 2.16  kij Aejn zikrown laehaakaam Oim-Haksijl lOowlaam bxxaekbaar Hajaamijm HabaaAijm Hakol nixxkaah wAejk jaamwt Haehaakaam Oim-Haksijl׃ 2.17  wxaaneAtij Aaet-Hahajijm kij raO Oaalaj HamaOaxaeH xxaenaOaxaaH tahat Haxxaamaexx kij-Hakol Haebael wrOwt rwha׃ 2.18  wxaaneAtij Aanij Aaet-kaal-Oamaalij xxaeAanij Oaamel tahat Haxxaamaexx xxaeAanijhaenw laaAaadaam xxaejiHjaeH Aaharaaj׃ 2.19  wmij jowdeOa Haehaakaam jiHjaeH Aow saakaal wjixxlaT bkaal-Oamaalij xxaeOaamaltij wxxaehaakamtij tahat Haxxaamaexx gam-zaeH Haabael׃ 2.20  wsabowtij Aanij ljaAexx Aaet-libij Oal kaal-HaeOaamaal xxaeOaamaltij tahat Haxxaamaexx׃ 2.21  kij-jexx Aaadaam xxaeOamaalow bhaakmaaH wbdaOat wbkixxrown wlAaadaam xxaeloA Oaamal-bow jitnaenw haelqow gam-zaeH Haebael wraaOaaH rabaaH׃ 2.22  kij maeH-HowaeH laaAaadaam bkaal-Oamaalow wbraOjown libow xxaeHwA Oaamel tahat Haxxaamaexx׃ 2.23  kij kaal-jaamaajw makAobijm waakaOas Oinjaanow gam-balajlaaH loA-xxaakab libow gam-zaeH Haebael HwA׃ 2.24  Aejn-Towb baaAaadaam xxaejoAkal wxxaataaH wHaerAaaH Aaet-napxxow Towb baOamaalow gam-zoH raaAijtij Aaanij kij mijad HaaAaeloHijm HijA׃ 2.25  kij mij joAkal wmij jaahwxx hwc mimaenij׃ 2.26  kij lAaadaam xxaeTowb lpaanaajw naatan haakmaaH wdaOat wximhaaH wlahowTaeA naatan Oinjaan laeAaesowp wliknows laatet lTowb lipnej HaaAaeloHijm gam-zaeH Haebael wrOwt rwha׃

2.1  אמרתי אני בלבי לכה־נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם־הוא הבל׃ 2.2  לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה־זה עשה׃ 2.3  תרתי בלבי למשוך ביין את־בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות עד אשר־אראה אי־זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם׃ 2.4  הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים׃ 2.5  עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל־פרי׃ 2.6  עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים׃ 2.7  קניתי עבדים ושפחות ובני־בית היה לי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם׃ 2.8  כנסתי לי גם־כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענוגת בני האדם שדה ושדות׃ 2.9  וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם אף חכמתי עמדה לי׃ 2.10  וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא־מנעתי את־לבי מכל־שמחה כי־לבי שמח מכל־עמלי וזה־היה חלקי מכל־עמלי׃ 2.11  ופניתי אני בכל־מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש׃ 2.12  ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי ׀ מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר־כבר עשוהו׃ 2.13  וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן־הסכלות כיתרון האור מן־החשך׃ 2.14  החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם־אני שמקרה אחד יקרה את־כלם׃ 2.15  ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם־אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם־זה הבל׃ 2.16  כי אין זכרון לחכם עם־הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם־הכסיל׃ 2.17  ושנאתי את־החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי־הכל הבל ורעות רוח׃ 2.18  ושנאתי אני את־כל־עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי׃ 2.19  ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל־עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם־זה הבל׃ 2.20  וסבותי אני ליאש את־לבי על כל־העמל שעמלתי תחת השמש׃ 2.21  כי־יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל־בו יתננו חלקו גם־זה הבל ורעה רבה׃ 2.22  כי מה־הוה לאדם בכל־עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש׃ 2.23  כי כל־ימיו מכאבים וכעס ענינו גם־בלילה לא־שכב לבו גם־זה הבל הוא׃ 2.24  אין־טוב באדם שיאכל ושתה והראה את־נפשו טוב בעמלו גם־זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא׃ 2.25  כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני׃ 2.26  כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם־זה הבל ורעות רוח׃

2.1  Amrtj Anj blbj lkH-nA AnskH bxmhH wrAH bTwb wHnH gm-HwA Hbl׃ 2.2  lxhwq Amrtj mHwll wlxmhH mH-zH OxH׃ 2.3  trtj blbj lmxwk bjjn At-bxrj wlbj nHg bhkmH wlAhz bsklwt Od Axr-ArAH Aj-zH Twb lbnj HAdm Axr jOxw tht Hxmjm mspr jmj hjjHm׃ 2.4  Hgdltj mOxj bnjtj lj btjm nTOtj lj krmjm׃ 2.5  Oxjtj lj gnwt wprdsjm wnTOtj bHm Oc kl-prj׃ 2.6  Oxjtj lj brkwt mjm lHxqwt mHm jOr cwmh Ocjm׃ 2.7  qnjtj Obdjm wxphwt wbnj-bjt HjH lj gm mqnH bqr wcAn HrbH HjH lj mkl xHjw lpnj bjrwxlm׃ 2.8  knstj lj gm-ksp wzHb wsglt mlkjm wHmdjnwt Oxjtj lj xrjm wxrwt wtOnwgt bnj HAdm xdH wxdwt׃ 2.9  wgdltj wHwsptj mkl xHjH lpnj bjrwxlm Ap hkmtj OmdH lj׃ 2.10  wkl Axr xAlw Ojnj lA Acltj mHm lA-mnOtj At-lbj mkl-xmhH kj-lbj xmh mkl-Omlj wzH-HjH hlqj mkl-Omlj׃ 2.11  wpnjtj Anj bkl-mOxj xOxw jdj wbOml xOmltj lOxwt wHnH Hkl Hbl wrOwt rwh wAjn jtrwn tht Hxmx׃ 2.12  wpnjtj Anj lrAwt hkmH wHwllwt wsklwt kj mH HAdm xjbwA Ahrj Hmlk At Axr-kbr OxwHw׃ 2.13  wrAjtj Anj xjx jtrwn lhkmH mn-Hsklwt kjtrwn HAwr mn-Hhxk׃ 2.14  Hhkm Ojnjw brAxw wHksjl bhxk Hwlk wjdOtj gm-Anj xmqrH Ahd jqrH At-klm׃ 2.15  wAmrtj Anj blbj kmqrH Hksjl gm-Anj jqrnj wlmH hkmtj Anj Az jwtr wdbrtj blbj xgm-zH Hbl׃ 2.16  kj Ajn zkrwn lhkm Om-Hksjl lOwlm bxkbr Hjmjm HbAjm Hkl nxkh wAjk jmwt Hhkm Om-Hksjl׃ 2.17  wxnAtj At-Hhjjm kj rO Olj HmOxH xnOxH tht Hxmx kj-Hkl Hbl wrOwt rwh׃ 2.18  wxnAtj Anj At-kl-Omlj xAnj Oml tht Hxmx xAnjhnw lAdm xjHjH Ahrj׃ 2.19  wmj jwdO Hhkm jHjH Aw skl wjxlT bkl-Omlj xOmltj wxhkmtj tht Hxmx gm-zH Hbl׃ 2.20  wsbwtj Anj ljAx At-lbj Ol kl-HOml xOmltj tht Hxmx׃ 2.21  kj-jx Adm xOmlw bhkmH wbdOt wbkxrwn wlAdm xlA Oml-bw jtnnw hlqw gm-zH Hbl wrOH rbH׃ 2.22  kj mH-HwH lAdm bkl-Omlw wbrOjwn lbw xHwA Oml tht Hxmx׃ 2.23  kj kl-jmjw mkAbjm wkOs Onjnw gm-bljlH lA-xkb lbw gm-zH Hbl HwA׃ 2.24  Ajn-Twb bAdm xjAkl wxtH wHrAH At-npxw Twb bOmlw gm-zH rAjtj Anj kj mjd HAlHjm HjA׃ 2.25  kj mj jAkl wmj jhwx hwc mmnj׃ 2.26  kj lAdm xTwb lpnjw ntn hkmH wdOt wxmhH wlhwTA ntn Onjn lAswp wlknws ltt lTwb lpnj HAlHjm gm-zH Hbl wrOwt rwh׃

2.1  Dixi ego in corde meo: “ Veni, tentabo te gaudio: fruere bo nis ”; et ecce hoc quoque vanitas. 2.2  De risu dixi: “ Insania ” et de gaudio: “ Quid prodest? ”. 2.3  Tractavi in corde meo detinere in vino carnem meam, cum cor meum duceretur in sapientia, et amplecti stultitiam, donec viderem quid esset utile filiis hominum, ut faciant sub sole paucis diebus vitae suae. 2.4  Magnificavi opera mea: aedificavi mihi domos et plantavi vineas, 2.5  feci hortos et pomaria et consevi ea arboribus cuncti generis fructuum 2.6  et exstruxi mihi piscinas aquarum, ut irrigarem silvam lignorum germinantium. 2.7  Possedi servos et ancillas et habui multam familiam, habui armenta quoque et magnos ovium greges ultra omnes, qui fuerunt ante me in Ierusalem. 2.8  Coacervavi mihi etiam argentum et aurum et substantias regum ac provinciarum, feci mihi cantores et cantatrices et delicias filiorum hominum, scyphos et urceos in ministerio ad vina fundenda 2.9  et crevi, supergressus sum omnes, qui ante me fuerunt in Ierusalem; sapientia quoque mea perseveravit mecum. 2.10  Et omnia, quae desideraverunt oculi mei, non negavi eis nec prohibui cor meum ab omni voluptate, et oblectatum est ex omnibus laboribus, et hanc ratus sum partem meam ab omnibus aerumnis meis. 2.11  Cumque me convertissem ad universa opera, quae fecerant manus meae, et ad labores, in quibus sudaveram, et ecce in omnibus vanitas et afflictio spiritus, et nihil lucri esse sub sole. 2.12  Verti me ad contemplandam sapientiam et insipientiam et stultitiam: “ Quid faciet, inquam, homo, qui veniet post regem? Id quod antea fecerunt ”. 2.13  Et vidi quod tantum praecederet sapientia stultitiam, quantum lux praecedit tenebras. 2.14  “ Sapientis oculi in capite eius, stultus in tenebris ambulat ”; et didici quod unus utriusque esset interitus. 2.15  Et dixi in corde meo: “ Si unus et stulti et meus occasus erit, quid mihi prodest quod maiorem sapientiae dedi operam? ”. Locutusque cum mente mea, animadverti quod hoc quoque esset vanitas. 2.16  Non enim erit memoria sapientis similiter ut stulti in perpetuum; siquidem futura tempora oblivione cuncta pariter operient: moritur doctus similiter ut indoctus. 2.17  Et idcirco taeduit me vitae meae, quia malum mihi est, quod sub sole fit; cuncta enim vanitas et afflictio spiritus. 2.18  Rursus detestatus sum omnem laborem meum, quo sub sole laboravi, quem relicturus sum homini, qui erit post me; 2.19  et quis scit utrum sapiens an stultus futurus sit? Et dominabitur in laboribus meis, quibus desudavi et sollicitus fui sub sole. Hoc quoque vanitas. 2.20  Verti me exasperans cor meum de omni labore, quo laboravi sub sole. 2.21  Nam est qui laborat in sapientia et doctrina et sollicitudine, et homini, qui non laboraverit, dabit portionem suam; et hoc ergo vanitas et magnum malum. 2.22  Quid enim proderit homini de universo labore suo et afflictione cordis, qua sub sole laboravit? 2.23  Cuncti dies eius dolores sunt, et aerumnae occupatio eius, nec per noctem cor eius requiescit; et hoc quoque vanitas est. 2.24  Nihil melius est homini quam comedere et bibere et ostendere animae suae bona de laboribus suis. Et hoc vidi de manu Dei esse. 2.25  Quis enim comedet et deliciis affluet sine eo? 2.26  Quia homini bono in conspectu suo dedit sapientiam et scientiam et laetitiam; peccatori autem dedit afflictionem colligendi et congregandi, ut tradat ei, qui placuit Deo; sed et hoc vanitas est et afflictio spiritus.

3.1  Alles hat seine Zeit und jegliches Vornehmen unter dem Himmel seine Stunde. 3.2  Geborenwerden hat seine Zeit, und Sterben hat seine Zeit; Pflanzen hat seine Zeit, und Gepflanztes ausreuten hat seine Zeit; 3.3  Töten hat seine Zeit, und Heilen hat seine Zeit; Zerstören hat seine Zeit, und Bauen hat seine Zeit; 3.4  Weinen hat seine Zeit, und Lachen hat seine Zeit; Klagen hat seine Zeit, und Tanzen hat seine Zeit; 3.5  Steine schleudern hat seine Zeit, und Steine sammeln hat seine Zeit; Umarmen hat seine Zeit, und sich der Umarmung enthalten hat auch seine Zeit; 3.6  Suchen hat seine Zeit, und Verlieren hat seine Zeit; Aufbewahren hat seine Zeit, und Wegwerfen hat seine Zeit; 3.7  Zerreißen hat seine Zeit, und Flicken hat seine Zeit; Schweigen hat seine Zeit, und Reden hat seine Zeit; 3.8  Lieben hat seine Zeit, und Hassen hat seine Zeit; Krieg hat seine Zeit, und Friede hat seine Zeit. 3.9  Was hat nun der, welcher solches tut, für einen Gewinn bei dem, womit er sich abmüht? 3.10  Ich habe die Plage gesehen, welche Gott den Menschenkindern gegeben hat, sich damit abzuplagen. 3.11  Er hat alles schön gemacht zu seiner Zeit, auch die Ewigkeit hat er in ihr Herz gelegt, da sonst der Mensch das Werk, welches Gott getan hat, nicht von Anfang bis zu Ende herausfinden könnte. 3.12  Ich habe erkannt, daß es nichts Besseres gibt unter ihnen, als sich zu freuen und Gutes zu tun in seinem Leben; 3.13  und wenn irgend ein Mensch ißt und trinkt und Gutes genießt bei all seiner Mühe, so ist das auch eine Gabe Gottes. 3.14  Ich habe erkannt, daß alles, was Gott tut, für ewig ist; es ist nichts hinzuzufügen und nichts davon wegzunehmen; und Gott hat es so gemacht, daß man sich vor ihm fürchte. 3.15  Was ist geschehen? Was längst schon war! Und was geschehen soll, das ist längst gewesen; und Gott sucht das Vergangene wieder hervor. 3.16  Und weiter sah ich unter der Sonne eine Stätte des Gerichts, da herrschte Ungerechtigkeit, und eine Stätte des Rechts, da herrschte Bosheit. 3.17  Da sprach ich in meinem Herzen: Gott wird den Gerechten wie den Gottlosen richten; denn er hat für jegliches Vorhaben und für jegliches Werk eine Zeit festgesetzt! 3.18  Ich sprach in meinem Herzen: Es ist wegen der Menschenkinder, daß Gott sie prüft und damit sie einsehen, daß sie in sich selbst dem Vieh gleichen . 3.19  Denn das Schicksal der Menschenkinder und das Schicksal des Viehs ist ein und dasselbe: die einen sterben so gut wie die andern, und sie haben alle einerlei Odem, und der Mensch hat nichts vor dem Vieh voraus; denn es ist alles eitel. 3.20  Alle gehen an einen Ort: alles ist aus dem Staube geworden, und alles kehrt auch wieder zum Staub zurück. 3.21  Wer weiß, ob der Geist des Menschen aufwärts steigt, der Geist des Tieres aber abwärts zur Erde fährt? 3.22  So sah ich denn, daß es nichts Besseres gibt, als daß der Mensch sich freue an seinen Werken; denn das ist sein Teil! Denn wer will ihn dahin bringen, daß er auf das sehe, was nach ihm sein wird?

3.1  τοῖς πᾶσιν χρόνος καὶ καιρὸς τῷ παντὶ πράγματι ὑπὸ τὸν οὐρανόν 3.2  καιρὸς τοῦ τεκεῖν καὶ καιρὸς τοῦ ἀποθανεῖν καιρὸς τοῦ φυτεῦσαι καὶ καιρὸς τοῦ ἐκτῖλαι πεφυτευμένον 3.3  καιρὸς τοῦ ἀποκτεῖναι καὶ καιρὸς τοῦ ἰάσασθαι καιρὸς τοῦ καθελεῖν καὶ καιρὸς τοῦ οἰκοδομῆσαι 3.4  καιρὸς τοῦ κλαῦσαι καὶ καιρὸς τοῦ γελάσαι καιρὸς τοῦ κόψασθαι καὶ καιρὸς τοῦ ὀρχήσασθαι 3.5  καιρὸς τοῦ βαλεῖν λίθους καὶ καιρὸς τοῦ συναγαγεῖν λίθους καιρὸς τοῦ περιλαβεῖν καὶ καιρὸς τοῦ μακρυνθῆναι ἀπὸ περιλήμψεως 3.6  καιρὸς τοῦ ζητῆσαι καὶ καιρὸς τοῦ ἀπολέσαι καιρὸς τοῦ φυλάξαι καὶ καιρὸς τοῦ ἐκβαλεῖν 3.7  καιρὸς τοῦ ῥῆξαι καὶ καιρὸς τοῦ ῥάψαι καιρὸς τοῦ σιγᾶν καὶ καιρὸς τοῦ λαλεῖν 3.8  καιρὸς τοῦ φιλῆσαι καὶ καιρὸς τοῦ μισῆσαι καιρὸς πολέμου καὶ καιρὸς εἰρήνης 3.9  τίς περισσεία τοῦ ποιοῦντος ἐν οἷς αὐτὸς μοχθεῖ 3.10  εἶδον σὺν τὸν περισπασμόν ὃν ἔδωκεν ὁ θεὸς τοῖς υἱοῖς τοῦ ἀνθρώπου τοῦ περισπᾶσθαι ἐν αὐτῷ 3.11  σὺν τὰ πάντα ἐποίησεν καλὰ ἐν καιρῷ αὐτοῦ καί γε σὺν τὸν αἰῶνα ἔδωκεν ἐν καρδίᾳ αὐτῶν ὅπως μὴ εὕρῃ ὁ ἄνθρωπος τὸ ποίημα ὃ ἐποίησεν ὁ θεός ἀπ' ἀρχῆς καὶ μέχρι τέλους 3.12  ἔγνων ὅτι οὐκ ἔστιν ἀγαθὸν ἐν αὐτοῖς εἰ μὴ τοῦ εὐφρανθῆναι καὶ τοῦ ποιεῖν ἀγαθὸν ἐν ζωῇ αὐτοῦ 3.13  καί γε πᾶς ὁ ἄνθρωπος ὃς φάγεται καὶ πίεται καὶ ἴδῃ ἀγαθὸν ἐν παντὶ μόχθῳ αὐτοῦ δόμα θεοῦ ἐστιν 3.14  ἔγνων ὅτι πάντα ὅσα ἐποίησεν ὁ θεός αὐτὰ ἔσται εἰς τὸν αἰῶνα ἐπ' αὐτῷ οὐκ ἔστιν προσθεῖναι καὶ ἀπ' αὐτοῦ οὐκ ἔστιν ἀφελεῖν καὶ ὁ θεὸς ἐποίησεν ἵνα φοβηθῶσιν ἀπὸ προσώπου αὐτοῦ 3.15  τὸ γενόμενον ἤδη ἐστίν καὶ ὅσα τοῦ γίνεσθαι ἤδη γέγονεν καὶ ὁ θεὸς ζητήσει τὸν διωκόμενον 3.16  καὶ ἔτι εἶδον ὑπὸ τὸν ἥλιον τόπον τῆς κρίσεως ἐκεῖ ὁ ἀσεβής καὶ τόπον τοῦ δικαίου ἐκεῖ ὁ ἀσεβής 3.17  εἶπα ἐγὼ ἐν καρδίᾳ μου σὺν τὸν δίκαιον καὶ σὺν τὸν ἀσεβῆ κρινεῖ ὁ θεός ὅτι καιρὸς τῷ παντὶ πράγματι καὶ ἐπὶ παντὶ τῷ ποιήματι ἐκεῖ εἶπα ἐγὼ ἐν καρδίᾳ μου περὶ λαλιᾶς υἱῶν τοῦ ἀνθρώπου ὅτι διακρινεῖ αὐτοὺς ὁ θεός καὶ τοῦ δεῖξαι ὅτι αὐτοὶ κτήνη εἰσὶν καί γε αὐτοῖς 3.18  ἐκεῖ εἶπα ἐγὼ ἐν καρδίᾳ μου περὶ λαλιᾶς υἱῶν τοῦ ἀνθρώπου ὅτι διακρινεῖ αὐτοὺς ὁ θεός καὶ τοῦ δεῖξαι ὅτι αὐτοὶ κτήνη εἰσὶν καί γε αὐτοῖς 3.19  ὅτι συνάντημα υἱῶν τοῦ ἀνθρώπου καὶ συνάντημα τοῦ κτήνους συνάντημα ἓν αὐτοῖς ὡς ὁ θάνατος τούτου οὕτως ὁ θάνατος τούτου καὶ πνεῦμα ἓν τοῖς πᾶσιν καὶ τί ἐπερίσσευσεν ὁ ἄνθρωπος παρὰ τὸ κτῆνος οὐδέν ὅτι τὰ πάντα ματαιότης 3.20  τὰ πάντα πορεύεται εἰς τόπον ἕνα τὰ πάντα ἐγένετο ἀπὸ τοῦ χοός καὶ τὰ πάντα ἐπιστρέφει εἰς τὸν χοῦν 3.21  καὶ τίς οἶδεν πνεῦμα υἱῶν τοῦ ἀνθρώπου εἰ ἀναβαίνει αὐτὸ εἰς ἄνω καὶ πνεῦμα τοῦ κτήνους εἰ καταβαίνει αὐτὸ κάτω εἰς γῆν 3.22  καὶ εἶδον ὅτι οὐκ ἔστιν ἀγαθὸν εἰ μὴ ὃ εὐφρανθήσεται ὁ ἄνθρωπος ἐν ποιήμασιν αὐτοῦ ὅτι αὐτὸ μερὶς αὐτοῦ ὅτι τίς ἄξει αὐτὸν τοῦ ἰδεῖν ἐν ᾧ ἐὰν γένηται μετ' αὐτόν

3.1  tois pasin chronos kai kairos toh panti pragmati ypo ton oyranon 3.2  kairos toy tekein kai kairos toy apothanein kairos toy phyteysai kai kairos toy ektilai pephyteymenon 3.3  kairos toy apokteinai kai kairos toy iasasthai kairos toy kathelein kai kairos toy oikodomehsai 3.4  kairos toy klaysai kai kairos toy gelasai kairos toy kopsasthai kai kairos toy orchehsasthai 3.5  kairos toy balein lithoys kai kairos toy synagagein lithoys kairos toy perilabein kai kairos toy makrynthehnai apo perilehmpseohs 3.6  kairos toy zehtehsai kai kairos toy apolesai kairos toy phylaxai kai kairos toy ekbalein 3.7  kairos toy rehxai kai kairos toy rapsai kairos toy sigan kai kairos toy lalein 3.8  kairos toy philehsai kai kairos toy misehsai kairos polemoy kai kairos eirehnehs 3.9  tis perisseia toy poioyntos en ois aytos mochthei 3.10  eidon syn ton perispasmon on edohken o theos tois yiois toy anthrohpoy toy perispasthai en aytoh 3.11  syn ta panta epoiehsen kala en kairoh aytoy kai ge syn ton aiohna edohken en kardia aytohn opohs meh eyreh o anthrohpos to poiehma o epoiehsen o theos ap' archehs kai mechri teloys 3.12  egnohn oti oyk estin agathon en aytois ei meh toy eyphranthehnai kai toy poiein agathon en zoheh aytoy 3.13  kai ge pas o anthrohpos os phagetai kai pietai kai ideh agathon en panti mochthoh aytoy doma theoy estin 3.14  egnohn oti panta osa epoiehsen o theos ayta estai eis ton aiohna ep' aytoh oyk estin prostheinai kai ap' aytoy oyk estin aphelein kai o theos epoiehsen ina phobehthohsin apo prosohpoy aytoy 3.15  to genomenon ehdeh estin kai osa toy ginesthai ehdeh gegonen kai o theos zehtehsei ton diohkomenon 3.16  kai eti eidon ypo ton ehlion topon tehs kriseohs ekei o asebehs kai topon toy dikaioy ekei o asebehs 3.17  eipa egoh en kardia moy syn ton dikaion kai syn ton asebeh krinei o theos oti kairos toh panti pragmati kai epi panti toh poiehmati ekei eipa egoh en kardia moy peri lalias yiohn toy anthrohpoy oti diakrinei aytoys o theos kai toy deixai oti aytoi ktehneh eisin kai ge aytois 3.18  ekei eipa egoh en kardia moy peri lalias yiohn toy anthrohpoy oti diakrinei aytoys o theos kai toy deixai oti aytoi ktehneh eisin kai ge aytois 3.19  oti synantehma yiohn toy anthrohpoy kai synantehma toy ktehnoys synantehma en aytois ohs o thanatos toytoy oytohs o thanatos toytoy kai pneyma en tois pasin kai ti eperisseysen o anthrohpos para to ktehnos oyden oti ta panta mataiotehs 3.20  ta panta poreyetai eis topon ena ta panta egeneto apo toy choos kai ta panta epistrephei eis ton choyn 3.21  kai tis oiden pneyma yiohn toy anthrohpoy ei anabainei ayto eis anoh kai pneyma toy ktehnoys ei katabainei ayto katoh eis gehn 3.22  kai eidon oti oyk estin agathon ei meh o eyphranthehsetai o anthrohpos en poiehmasin aytoy oti ayto meris aytoy oti tis axei ayton toy idein en oh ean genehtai met' ayton

3.1  לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל־חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם׃ ס 3.2  עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקֹור נָטוּעַ׃ 3.3  עֵת לַהֲרֹוג וְעֵת לִרְפֹּוא עֵת לִפְרֹוץ וְעֵת לִבְנֹות׃ 3.4  עֵת לִבְכֹּות וְעֵת לִשְׂחֹוק עֵת סְפֹוד וְעֵת רְקֹוד׃ 3.5  עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנֹוס אֲבָנִים עֵת לַחֲבֹוק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק׃ 3.6  עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמֹור וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ׃ 3.7  עֵת לִקְרֹועַ וְעֵת לִתְפֹּור עֵת לַחֲשֹׁות וְעֵת לְדַבֵּר׃ 3.8  עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלֹום׃ ס 3.9  מַה־יִּתְרֹון הָעֹושֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל׃ 3.10  רָאִיתִי אֶת־הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנֹות בֹּו׃ 3.11  אֶת־הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתֹּו גַּם אֶת־הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא־יִמְצָא הָאָדָם אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר־עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד־סֹוף׃ 3.12  יָדַעְתִּי כִּי אֵין טֹוב בָּם כִּי אִם־לִשְׂמֹוחַ וְלַעֲשֹׂות טֹוב בְּחַיָּיו׃ 3.13  וְגַם כָּל־הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְרָאָה טֹוב בְּכָל־עֲמָלֹו מַתַּת אֱלֹהִים הִיא׃ 3.14  יָדַעְתִּי כִּי כָּל־אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעֹולָם עָלָיו אֵין לְהֹוסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו׃ 3.15  מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיֹות כְּבָר הָיָה וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת־נִרְדָּף׃ 3.16  וְעֹוד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקֹום הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקֹום הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע׃ 3.17  אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי אֶת־הַצַּדִּיק וְאֶת־הָרָשָׁע יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים כִּי־עֵת לְכָל־חֵפֶץ וְעַל כָּל־הַמַּעֲשֶׂה שָׁם׃ 3.18  אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי עַל־דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבָרָם הָאֱלֹהִים וְלִרְאֹות שְׁהֶם־בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם׃ 3.19  כִּי מִקְרֶה בְנֵי־הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמֹות זֶה כֵּן מֹות זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמֹותַר הָאָדָם מִן־הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל׃ 3.20  הַכֹּל הֹולֵךְ אֶל־מָקֹום אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן־הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל־הֶעָפָר׃ 3.21  מִי יֹודֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ׃ 3.22  וְרָאִיתִי כִּי אֵין טֹוב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי־הוּא חֶלְקֹו כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאֹות בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו׃

3.1  lakol zmaan wOet lkaal-hepaec tahat Haxxaamaajim׃ s 3.2  Oet laalaedaet wOet laamwt Oet laaTaOat wOet laOaqowr naaTwOa׃ 3.3  Oet laHarowg wOet lirpowA Oet liprowc wOet libnowt׃ 3.4  Oet libkowt wOet lixhowq Oet spowd wOet rqowd׃ 3.5  Oet lHaxxlijk Aabaanijm wOet knows Aabaanijm Oet lahabowq wOet lirhoq mehabeq׃ 3.6  Oet lbaqexx wOet lAabed Oet lixxmowr wOet lHaxxlijk׃ 3.7  Oet liqrowOa wOet litpowr Oet lahaxxowt wOet ldaber׃ 3.8  Oet laeAaeHob wOet lixnoA Oet milhaamaaH wOet xxaalowm׃ s 3.9  maH-jitrown HaaOowxaeH baAaxxaer HwA Oaamel׃ 3.10  raaAijtij Aaet-HaaOinjaan Aaxxaer naatan AaeloHijm libnej HaaAaadaam laOanowt bow׃ 3.11  Aaet-Hakol OaaxaaH jaapaeH bOitow gam Aaet-HaaOolaam naatan blibaam miblij Aaxxaer loA-jimcaaA HaaAaadaam Aaet-HamaOaxaeH Aaxxaer-OaaxaaH HaaAaeloHijm meroAxx wOad-sowp׃ 3.12  jaadaOtij kij Aejn Towb baam kij Aim-lixmowha wlaOaxowt Towb bhajaajw׃ 3.13  wgam kaal-HaaAaadaam xxaejoAkal wxxaataaH wraaAaaH Towb bkaal-Oamaalow matat AaeloHijm HijA׃ 3.14  jaadaOtij kij kaal-Aaxxaer jaOaxaeH HaaAaeloHijm HwA jiHjaeH lOowlaam Oaalaajw Aejn lHowsijp wmimaenw Aejn ligroOa wHaaAaeloHijm OaaxaaH xxaejirAw milpaanaajw׃ 3.15  maH-xxaeHaajaaH kbaar HwA waAaxxaer liHjowt kbaar HaajaaH wHaaAaeloHijm jbaqexx Aaet-nirdaap׃ 3.16  wOowd raaAijtij tahat Haxxaamaexx mqowm HamixxpaaT xxaamaaH HaaraexxaO wmqowm Hacaedaeq xxaamaaH HaaraaxxaO׃ 3.17  Aaamartij Aanij blibij Aaet-Hacadijq wAaet-HaaraaxxaaO jixxpoT HaaAaeloHijm kij-Oet lkaal-hepaec wOal kaal-HamaOaxaeH xxaam׃ 3.18  Aaamartij Aanij blibij Oal-dibrat bnej HaaAaadaam lbaaraam HaaAaeloHijm wlirAowt xxHaem-bHemaaH HemaaH laaHaem׃ 3.19  kij miqraeH bnej-HaaAaadaam wmiqraeH HabHemaaH wmiqraeH Aaehaad laaHaem kmowt zaeH ken mowt zaeH wrwha Aaehaad lakol wmowtar HaaAaadaam min-HabHemaaH Aaajin kij Hakol Haabael׃ 3.20  Hakol Howlek Aael-maaqowm Aaehaad Hakol HaajaaH min-HaeOaapaar wHakol xxaab Aael-HaeOaapaar׃ 3.21  mij jowdeOa rwha bnej HaaAaadaam HaaOolaaH HijA lmaaOlaaH wrwha HabHemaaH Hajoraedaet HijA lmaTaaH laaAaaraec׃ 3.22  wraaAijtij kij Aejn Towb meAaxxaer jixmah HaaAaadaam bmaOaxaajw kij-HwA haelqow kij mij jbijAaenw lirAowt bmaeH xxaejiHjaeH Aaharaajw׃

3.1  לכל זמן ועת לכל־חפץ תחת השמים׃ ס 3.2  עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃ 3.3  עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃ 3.4  עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃ 3.5  עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃ 3.6  עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃ 3.7  עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃ 3.8  עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃ ס 3.9  מה־יתרון העושה באשר הוא עמל׃ 3.10  ראיתי את־הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ 3.11  את־הכל עשה יפה בעתו גם את־העלם נתן בלבם מבלי אשר לא־ימצא האדם את־המעשה אשר־עשה האלהים מראש ועד־סוף׃ 3.12  ידעתי כי אין טוב בם כי אם־לשמוח ולעשות טוב בחייו׃ 3.13  וגם כל־האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל־עמלו מתת אלהים היא׃ 3.14  ידעתי כי כל־אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃ 3.15  מה־שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את־נרדף׃ 3.16  ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃ 3.17  אמרתי אני בלבי את־הצדיק ואת־הרשע ישפט האלהים כי־עת לכל־חפץ ועל כל־המעשה שם׃ 3.18  אמרתי אני בלבי על־דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם־בהמה המה להם׃ 3.19  כי מקרה בני־האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן־הבהמה אין כי הכל הבל׃ 3.20  הכל הולך אל־מקום אחד הכל היה מן־העפר והכל שב אל־העפר׃ 3.21  מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃ 3.22  וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי־הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃

3.1  lkl zmn wOt lkl-hpc tht Hxmjm׃ s 3.2  Ot lldt wOt lmwt Ot lTOt wOt lOqwr nTwO׃ 3.3  Ot lHrwg wOt lrpwA Ot lprwc wOt lbnwt׃ 3.4  Ot lbkwt wOt lxhwq Ot spwd wOt rqwd׃ 3.5  Ot lHxljk Abnjm wOt knws Abnjm Ot lhbwq wOt lrhq mhbq׃ 3.6  Ot lbqx wOt lAbd Ot lxmwr wOt lHxljk׃ 3.7  Ot lqrwO wOt ltpwr Ot lhxwt wOt ldbr׃ 3.8  Ot lAHb wOt lxnA Ot mlhmH wOt xlwm׃ s 3.9  mH-jtrwn HOwxH bAxr HwA Oml׃ 3.10  rAjtj At-HOnjn Axr ntn AlHjm lbnj HAdm lOnwt bw׃ 3.11  At-Hkl OxH jpH bOtw gm At-HOlm ntn blbm mblj Axr lA-jmcA HAdm At-HmOxH Axr-OxH HAlHjm mrAx wOd-swp׃ 3.12  jdOtj kj Ajn Twb bm kj Am-lxmwh wlOxwt Twb bhjjw׃ 3.13  wgm kl-HAdm xjAkl wxtH wrAH Twb bkl-Omlw mtt AlHjm HjA׃ 3.14  jdOtj kj kl-Axr jOxH HAlHjm HwA jHjH lOwlm Oljw Ajn lHwsjp wmmnw Ajn lgrO wHAlHjm OxH xjrAw mlpnjw׃ 3.15  mH-xHjH kbr HwA wAxr lHjwt kbr HjH wHAlHjm jbqx At-nrdp׃ 3.16  wOwd rAjtj tht Hxmx mqwm HmxpT xmH HrxO wmqwm Hcdq xmH HrxO׃ 3.17  Amrtj Anj blbj At-Hcdjq wAt-HrxO jxpT HAlHjm kj-Ot lkl-hpc wOl kl-HmOxH xm׃ 3.18  Amrtj Anj blbj Ol-dbrt bnj HAdm lbrm HAlHjm wlrAwt xHm-bHmH HmH lHm׃ 3.19  kj mqrH bnj-HAdm wmqrH HbHmH wmqrH Ahd lHm kmwt zH kn mwt zH wrwh Ahd lkl wmwtr HAdm mn-HbHmH Ajn kj Hkl Hbl׃ 3.20  Hkl Hwlk Al-mqwm Ahd Hkl HjH mn-HOpr wHkl xb Al-HOpr׃ 3.21  mj jwdO rwh bnj HAdm HOlH HjA lmOlH wrwh HbHmH Hjrdt HjA lmTH lArc׃ 3.22  wrAjtj kj Ajn Twb mAxr jxmh HAdm bmOxjw kj-HwA hlqw kj mj jbjAnw lrAwt bmH xjHjH Ahrjw׃

3.1  Omnia tempus habent, et momentum suum cuique negotio sub caelo: 3.2  tempus nascendi et tempus moriendi, tempus plantandi et tempus evellendi quod plantatum est, 3.3  tempus occidendi et tempus sanandi, tempus destruendi et tempus aedificandi, 3.4  tempus flendi et tempus ridendi, tempus plangendi et tempus saltandi, 3.5  tempus spargendi lapides et tempus eos colligendi, tempus amplexandi et tempus longe fieri ab amplexibus, 3.6  tempus quaerendi et tempus perdendi, tempus custodiendi et tempus abiciendi, 3.7  tempus scindendi et tempus consuendi, tempus tacendi et tempus loquendi, 3.8  tempus dilectionis et tempus odii, tempus belli et tempus pacis. 3.9  Quid lucri habet, qui operatur, de labore suo? 3.10  Vidi occupationem, quam dedit Deus filiis hominum, ut occuparentur in ea. 3.11  Cuncta fecit bona in tempore suo; et mundum tradidit cordi eorum, et non inveniet homo opus, quod operatus est Deus ab initio usque ad finem. 3.12  Cognovi quod nihil boni esset in eis nisi laetari et facere bene in vita sua. 3.13  Omnis enim homo, qui comedit et bibit et videt bonum de labore suo, hoc donum Dei est. 3.14  Didici quod omnia opera, quae fecit Deus, perseverent in perpetuum; non possumus eis quidquam addere nec auferre, quae fecit Deus, ut timeatur. 3.15  Quod iam fuit, ipsum est; et, quod futurum est, iam fuit; et Deus requirit, quod abiit. 3.16  Et adhuc vidi sub sole: in loco iudicii ibi impietas, et in loco iustitiae ibi iniquitas; 3.17  et dixi in corde meo: “ Iustum et impium iudicabit Deus, quia tempus omni rei et omnibus occasio ”. 3.18  Dixi in corde meo de filiis hominum, ut probaret eos Deus et ostenderet eos in semetipsis similes esse bestiis. 3.19  Quoniam sors filiorum hominis et iumentorum una est atque eadem: sicut moritur homo, sic et illa moriuntur; et idem spiritus omnibus: nihil habet homo iumento amplius, quia omnia vanitas. 3.20  Et omnia pergunt ad unum locum: de terra facta sunt omnia, et in terram omnia pariter revertuntur. 3.21  Quis novit, si spiritus filiorum hominis ascendat sursum, et si spiritus iumentorum descendat deorsum in terram? 3.22  Et deprehendi nihil esse melius quam laetari hominem in opere suo; nam haec est pars illius. Quis enim eum adducet, ut post se futura cognoscat?

4.1  Und wiederum sah ich alle Bedrückungen, die verübt werden unter der Sonne; und siehe, da flossen Tränen von Unterdrückten, die keinen Tröster hatten; und weil die Hand ihrer Unterdrücker so stark war, konnte sie niemand trösten. 4.2  Da pries ich die Toten, die längst gestorben sind, glücklicher als die Lebenden, die jetzt noch am Leben sind. 4.3  Aber besser als beide ist der daran, welcher noch gar nicht geboren ist, weil er das leidige Tun, das unter der Sonne geschieht, gar nicht gesehen hat. 4.4  Ich sah auch, daß alle Mühe und alles Gelingen im Geschäft nur den Neid des einen gegen den andern weckt; und auch das ist eitel und ein Haschen nach Wind! 4.5  Der Tor faltet seine Hände und verzehrt sein eigenes Fleisch. 4.6  Besser eine Handvoll Ruhe, als beide Fäuste voll Mühsal und Haschen nach Wind! 4.7  Und wiederum sah ich Eitelkeit unter der Sonne: 4.8  Da steht einer ganz allein, hat weder Sohn noch Bruder, und doch ist seines Arbeitens kein Ende, und er sieht nie Reichtum genug und denkt nicht: Für wen mühe ich mich doch ab und enthalte meiner Seele das Beste vor? Auch das ist nichtig und eine leidige Plage. 4.9  Es ist besser, man sei zu zweien, als allein; denn der Arbeitslohn fällt um so besser aus. 4.10  Denn wenn sie fallen, so hilft der eine dem andern auf; wehe aber dem, der allein ist, wenn er fällt und kein zweiter da ist, um ihn aufzurichten! 4.11  Auch wenn zwei beieinander liegen, so wärmen sie sich gegenseitig; aber wie soll einer warm werden, wenn er allein ist? 4.12  Und wenn man den einen angreift, so können die beiden Widerstand leisten; und eine dreifache Schnur wird nicht so bald zerrissen. 4.13  Ein armer, aber gescheiter Jüngling ist besser, als ein alter, närrischer König, der sich nicht mehr beraten läßt. 4.14  Denn aus dem Gefängnis ist er hervorgegangen, um zu herrschen, obschon er im Königreiche jenes arm geboren ward. 4.15  Ich sah, daß alle Lebendigen, die unter der Sonne wandeln, mit dem Jüngling gehen, dem zweiten, der an jenes Stelle treten sollte. 4.16  Des Volkes war kein Ende, vor welchem er herging; werden nicht auch die Nachkommen sich seiner freuen? Oder ist auch das eitel und ein Haschen nach Wind?

4.1  καὶ ἐπέστρεψα ἐγὼ καὶ εἶδον σὺν πάσας τὰς συκοφαντίας τὰς γινομένας ὑπὸ τὸν ἥλιον καὶ ἰδοὺ δάκρυον τῶν συκοφαντουμένων καὶ οὐκ ἔστιν αὐτοῖς παρακαλῶν καὶ ἀπὸ χειρὸς συκοφαντούντων αὐτοὺς ἰσχύς καὶ οὐκ ἔστιν αὐτοῖς παρακαλῶν 4.2  καὶ ἐπῄνεσα ἐγὼ σὺν τοὺς τεθνηκότας τοὺς ἤδη ἀποθανόντας ὑπὲρ τοὺς ζῶντας ὅσοι αὐτοὶ ζῶσιν ἕως τοῦ νῦν 4.3  καὶ ἀγαθὸς ὑπὲρ τοὺς δύο τούτους ὅστις οὔπω ἐγένετο ὃς οὐκ εἶδεν σὺν τὸ ποίημα τὸ πονηρὸν τὸ πεποιημένον ὑπὸ τὸν ἥλιον 4.4  καὶ εἶδον ἐγὼ σὺν πάντα τὸν μόχθον καὶ σὺν πᾶσαν ἀνδρείαν τοῦ ποιήματος ὅτι αὐτὸ ζῆλος ἀνδρὸς ἀπὸ τοῦ ἑταίρου αὐτοῦ καί γε τοῦτο ματαιότης καὶ προαίρεσις πνεύματος 4.5  ὁ ἄφρων περιέλαβεν τὰς χεῖρας αὐτοῦ καὶ ἔφαγεν τὰς σάρκας αὐτοῦ 4.6  ἀγαθὸν πλήρωμα δρακὸς ἀναπαύσεως ὑπὲρ πλήρωμα δύο δρακῶν μόχθου καὶ προαιρέσεως πνεύματος 4.7  καὶ ἐπέστρεψα ἐγὼ καὶ εἶδον ματαιότητα ὑπὸ τὸν ἥλιον 4.8  ἔστιν εἷς καὶ οὐκ ἔστιν δεύτερος καί γε υἱὸς καὶ ἀδελφὸς οὐκ ἔστιν αὐτῷ καὶ οὐκ ἔστιν περασμὸς τῷ παντὶ μόχθῳ αὐτοῦ καί γε ὀφθαλμὸς αὐτοῦ οὐκ ἐμπίπλαται πλούτου καὶ τίνι ἐγὼ μοχθῶ καὶ στερίσκω τὴν ψυχήν μου ἀπὸ ἀγαθωσύνης καί γε τοῦτο ματαιότης καὶ περισπασμὸς πονηρός ἐστιν 4.9  ἀγαθοὶ οἱ δύο ὑπὲρ τὸν ἕνα οἷς ἔστιν αὐτοῖς μισθὸς ἀγαθὸς ἐν μόχθῳ αὐτῶν 4.10  ὅτι ἐὰν πέσωσιν ὁ εἷς ἐγερεῖ τὸν μέτοχον αὐτοῦ καὶ οὐαὶ αὐτῷ τῷ ἑνί ὅταν πέσῃ καὶ μὴ ᾖ δεύτερος τοῦ ἐγεῖραι αὐτόν 4.11  καί γε ἐὰν κοιμηθῶσιν δύο καὶ θέρμη αὐτοῖς καὶ ὁ εἷς πῶς θερμανθῇ 4.12  καὶ ἐὰν ἐπικραταιωθῇ ὁ εἷς οἱ δύο στήσονται κατέναντι αὐτοῦ καὶ τὸ σπαρτίον τὸ ἔντριτον οὐ ταχέως ἀπορραγήσεται 4.13  ἀγαθὸς παῖς πένης καὶ σοφὸς ὑπὲρ βασιλέα πρεσβύτερον καὶ ἄφρονα ὃς οὐκ ἔγνω τοῦ προσέχειν ἔτι 4.14  ὅτι ἐξ οἴκου τῶν δεσμίων ἐξελεύσεται τοῦ βασιλεῦσαι ὅτι καί γε ἐν βασιλείᾳ αὐτοῦ ἐγεννήθη πένης 4.15  εἶδον σὺν πάντας τοὺς ζῶντας τοὺς περιπατοῦντας ὑπὸ τὸν ἥλιον μετὰ τοῦ νεανίσκου τοῦ δευτέρου ὃς στήσεται ἀντ' αὐτοῦ 4.16  οὐκ ἔστιν περασμὸς τῷ παντὶ λαῷ τοῖς πᾶσιν ὅσοι ἐγένοντο ἔμπροσθεν αὐτῶν καί γε οἱ ἔσχατοι οὐκ εὐφρανθήσονται ἐν αὐτῷ ὅτι καί γε τοῦτο ματαιότης καὶ προαίρεσις πνεύματος

4.1  kai epestrepsa egoh kai eidon syn pasas tas sykophantias tas ginomenas ypo ton ehlion kai idoy dakryon tohn sykophantoymenohn kai oyk estin aytois parakalohn kai apo cheiros sykophantoyntohn aytoys ischys kai oyk estin aytois parakalohn 4.2  kai epehnesa egoh syn toys tethnehkotas toys ehdeh apothanontas yper toys zohntas osoi aytoi zohsin eohs toy nyn 4.3  kai agathos yper toys dyo toytoys ostis oypoh egeneto os oyk eiden syn to poiehma to ponehron to pepoiehmenon ypo ton ehlion 4.4  kai eidon egoh syn panta ton mochthon kai syn pasan andreian toy poiehmatos oti ayto zehlos andros apo toy etairoy aytoy kai ge toyto mataiotehs kai proairesis pneymatos 4.5  o aphrohn perielaben tas cheiras aytoy kai ephagen tas sarkas aytoy 4.6  agathon plehrohma drakos anapayseohs yper plehrohma dyo drakohn mochthoy kai proaireseohs pneymatos 4.7  kai epestrepsa egoh kai eidon mataiotehta ypo ton ehlion 4.8  estin eis kai oyk estin deyteros kai ge yios kai adelphos oyk estin aytoh kai oyk estin perasmos toh panti mochthoh aytoy kai ge ophthalmos aytoy oyk empiplatai ploytoy kai tini egoh mochthoh kai steriskoh tehn psychehn moy apo agathohsynehs kai ge toyto mataiotehs kai perispasmos ponehros estin 4.9  agathoi oi dyo yper ton ena ois estin aytois misthos agathos en mochthoh aytohn 4.10  oti ean pesohsin o eis egerei ton metochon aytoy kai oyai aytoh toh eni otan peseh kai meh eh deyteros toy egeirai ayton 4.11  kai ge ean koimehthohsin dyo kai thermeh aytois kai o eis pohs thermantheh 4.12  kai ean epikrataiohtheh o eis oi dyo stehsontai katenanti aytoy kai to spartion to entriton oy tacheohs aporragehsetai 4.13  agathos pais penehs kai sophos yper basilea presbyteron kai aphrona os oyk egnoh toy prosechein eti 4.14  oti ex oikoy tohn desmiohn exeleysetai toy basileysai oti kai ge en basileia aytoy egennehtheh penehs 4.15  eidon syn pantas toys zohntas toys peripatoyntas ypo ton ehlion meta toy neaniskoy toy deyteroy os stehsetai ant' aytoy 4.16  oyk estin perasmos toh panti laoh tois pasin osoi egenonto emprosthen aytohn kai ge oi eschatoi oyk eyphranthehsontai en aytoh oti kai ge toyto mataiotehs kai proairesis pneymatos

4.1  וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת־כָּל־הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה ׀ דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם׃ 4.2  וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת־הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן־הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה׃ 4.3  וְטֹוב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר־עֲדֶן לֹא הָיָה אֲשֶׁר לֹא־רָאָה אֶת־הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ 4.4  וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עָמָל וְאֵת כָּל־כִּשְׁרֹון הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת־אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם־זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ׃ 4.5  הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת־יָדָיו וְאֹכֵל אֶת־בְּשָׂרֹו׃ 4.6  טֹוב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ׃ 4.7  וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה הֶבֶל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ 4.8  יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין־לֹו וְאֵין קֵץ לְכָל־עֲמָלֹו גַּם־ [עֵינָיו כ] (עֵינֹו ק) לֹא־תִשְׂבַּע עֹשֶׁר וּלְמִי ׀ אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת־נַפְשִׁי מִטֹּובָה גַּם־זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע הוּא׃ 4.9  טֹובִים הַשְּׁנַיִם מִן־הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ־לָהֶם שָׂכָר טֹוב בַּעֲמָלָם׃ 4.10  כִּי אִם־יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת־חֲבֵרֹו וְאִילֹו הָאֶחָד שֶׁיִּפֹּול וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימֹו׃ 4.11  גַּם אִם־יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם׃ 4.12  וְאִם־יִתְקְפֹו הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדֹּו וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק׃ 4.13  טֹוב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא־יָדַע לְהִזָּהֵר עֹוד׃ 4.14  כִּי־מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ כִּי גַּם בְּמַלְכוּתֹו נֹולַד רָשׁ׃ 4.15  רָאִיתִי אֶת־כָּל־הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו׃ 4.16  אֵין־קֵץ לְכָל־הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר־הָיָה לִפְנֵיהֶם גַּם הָאַחֲרֹונִים לֹא יִשְׂמְחוּ־בֹו כִּי־גַם־זֶה הֶבֶל וְרַעְיֹון רוּחַ׃

4.1  wxxabtij Aanij waaAaerAaeH Aaet-kaal-HaaOaxxuqijm Aaxxaer naOaxijm tahat Haxxaamaexx wHineH dimOat HaaOaxxuqijm wAejn laaHaem mnahem wmijad OoxxqejHaem koha wAejn laaHaem mnahem׃ 4.2  wxxabeha Aanij Aaet-Hametijm xxaekbaar metw min-Hahajijm Aaxxaer HemaaH hajijm OadaenaaH׃ 4.3  wTowb mixxnejHaem Aet Aaxxaer-Oadaen loA HaajaaH Aaxxaer loA-raaAaaH Aaet-HamaOaxaeH HaaraaO Aaxxaer naOaxaaH tahat Haxxaamaexx׃ 4.4  wraaAijtij Aanij Aaet-kaal-Oaamaal wAet kaal-kixxrown HamaOaxaeH kij HijA qinAat-Aijxx mereOeHw gam-zaeH Haebael wrOwt rwha׃ 4.5  Haksijl hobeq Aaet-jaadaajw wAokel Aaet-bxaarow׃ 4.6  Towb mloA kap naahat mimloA haapnajim Oaamaal wrOwt rwha׃ 4.7  wxxabtij Aanij waaAaerAaeH Haebael tahat Haxxaamaexx׃ 4.8  jexx Aaehaad wAejn xxenij gam ben waaAaah Aejn-low wAejn qec lkaal-Oamaalow gam- [Oejnaajw k] (Oejnow q) loA-tixbaO Ooxxaer wlmij Aanij Oaamel wmhaser Aaet-napxxij miTowbaaH gam-zaeH Haebael wOinjan raaO HwA׃ 4.9  Towbijm Haxxnajim min-HaaAaehaad Aaxxaer jexx-laaHaem xaakaar Towb baOamaalaam׃ 4.10  kij Aim-jipolw HaaAaehaad jaaqijm Aaet-haberow wAijlow HaaAaehaad xxaejipowl wAejn xxenij laHaqijmow׃ 4.11  gam Aim-jixxkbw xxnajim wham laaHaem wlAaehaad Aejk jehaam׃ 4.12  wAim-jitqpow HaaAaehaad Haxxnajim jaOamdw naegdow wHahwT Hamxxulaaxx loA bimHeraaH jinaateq׃ 4.13  Towb jaelaed misken whaakaam mimaelaek zaaqen wksijl Aaxxaer loA-jaadaO lHizaaHer Oowd׃ 4.14  kij-mibejt Haaswrijm jaacaaA limlok kij gam bmalkwtow nowlad raaxx׃ 4.15  raaAijtij Aaet-kaal-Hahajijm HamHalkijm tahat Haxxaamaexx Oim Hajaelaed Haxxenij Aaxxaer jaOamod tahtaajw׃ 4.16  Aejn-qec lkaal-HaaOaam lkol Aaxxaer-HaajaaH lipnejHaem gam HaaAaharownijm loA jixmhw-bow kij-gam-zaeH Haebael wraOjown rwha׃

4.1  ושבתי אני ואראה את־כל־העשקים אשר נעשים תחת השמש והנה ׀ דמעת העשקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם׃ 4.2  ושבח אני את־המתים שכבר מתו מן־החיים אשר המה חיים עדנה׃ 4.3  וטוב משניהם את אשר־עדן לא היה אשר לא־ראה את־המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש׃ 4.4  וראיתי אני את־כל־עמל ואת כל־כשרון המעשה כי היא קנאת־איש מרעהו גם־זה הבל ורעות רוח׃ 4.5  הכסיל חבק את־ידיו ואכל את־בשרו׃ 4.6  טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח׃ 4.7  ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש׃ 4.8  יש אחד ואין שני גם בן ואח אין־לו ואין קץ לכל־עמלו גם־ [עיניו כ] (עינו ק) לא־תשבע עשר ולמי ׀ אני עמל ומחסר את־נפשי מטובה גם־זה הבל וענין רע הוא׃ 4.9  טובים השנים מן־האחד אשר יש־להם שכר טוב בעמלם׃ 4.10  כי אם־יפלו האחד יקים את־חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו׃ 4.11  גם אם־ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם׃ 4.12  ואם־יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק׃ 4.13  טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא־ידע להזהר עוד׃ 4.14  כי־מבית הסורים יצא למלך כי גם במלכותו נולד רש׃ 4.15  ראיתי את־כל־החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני אשר יעמד תחתיו׃ 4.16  אין־קץ לכל־העם לכל אשר־היה לפניהם גם האחרונים לא ישמחו־בו כי־גם־זה הבל ורעיון רוח׃

4.1  wxbtj Anj wArAH At-kl-HOxqjm Axr nOxjm tht Hxmx wHnH dmOt HOxqjm wAjn lHm mnhm wmjd OxqjHm kh wAjn lHm mnhm׃ 4.2  wxbh Anj At-Hmtjm xkbr mtw mn-Hhjjm Axr HmH hjjm OdnH׃ 4.3  wTwb mxnjHm At Axr-Odn lA HjH Axr lA-rAH At-HmOxH HrO Axr nOxH tht Hxmx׃ 4.4  wrAjtj Anj At-kl-Oml wAt kl-kxrwn HmOxH kj HjA qnAt-Ajx mrOHw gm-zH Hbl wrOwt rwh׃ 4.5  Hksjl hbq At-jdjw wAkl At-bxrw׃ 4.6  Twb mlA kp nht mmlA hpnjm Oml wrOwt rwh׃ 4.7  wxbtj Anj wArAH Hbl tht Hxmx׃ 4.8  jx Ahd wAjn xnj gm bn wAh Ajn-lw wAjn qc lkl-Omlw gm- [Ojnjw k] (Ojnw q) lA-txbO Oxr wlmj Anj Oml wmhsr At-npxj mTwbH gm-zH Hbl wOnjn rO HwA׃ 4.9  Twbjm Hxnjm mn-HAhd Axr jx-lHm xkr Twb bOmlm׃ 4.10  kj Am-jplw HAhd jqjm At-hbrw wAjlw HAhd xjpwl wAjn xnj lHqjmw׃ 4.11  gm Am-jxkbw xnjm whm lHm wlAhd Ajk jhm׃ 4.12  wAm-jtqpw HAhd Hxnjm jOmdw ngdw wHhwT Hmxlx lA bmHrH jntq׃ 4.13  Twb jld mskn whkm mmlk zqn wksjl Axr lA-jdO lHzHr Owd׃ 4.14  kj-mbjt Hswrjm jcA lmlk kj gm bmlkwtw nwld rx׃ 4.15  rAjtj At-kl-Hhjjm HmHlkjm tht Hxmx Om Hjld Hxnj Axr jOmd thtjw׃ 4.16  Ajn-qc lkl-HOm lkl Axr-HjH lpnjHm gm HAhrwnjm lA jxmhw-bw kj-gm-zH Hbl wrOjwn rwh׃

4.1  Verti me ad alia et vidi calumnias, quae sub sole geruntur, et ecce lacrimae oppressorum, et nemo consolator; et ex parte opprimentium violentia, et nemo consolator. 4.2  Et laudavi magis mortuos, qui iam defuncti sunt, quam viventes, qui adhuc vitam agunt, 4.3  et feliciorem utroque iudicavi, qui necdum natus est nec vidit opera mala, quae sub sole fiunt. 4.4  Rursum contemplatus sum omnes labores et omnem successum operis, et hoc esse zelum in proximum suum. Et in hoc ergo vanitas et afflictio spiritus. 4.5  Stultus complicat manus suas et comedit carnes suas. 4.6  Melior est pugillus cum requie quam plena utraque manus cum labore et afflictione spiritus. 4.7  Iterum repperi et aliam vanitatem sub sole: 4.8  unus est et secundum non habet, non filium, non fratrem, et tamen laborare non cessat, nec satiantur oculi eius divitiis, nec recogitat dicens: “ Cui laboro et fraudo animam meam bonis?”. In hoc quoque vanitas est et occupatio pessima. 4.9  Melius est duos esse simul quam unum: habent enim emolumentum in labore suo, 4.10  quia si unus ceciderit, ab altero fulcietur. Vae soli! Cum ceciderit, non habet sublevantem se. 4.11  Insuper, si dormierint duo, fovebuntur mutuo; unus quomodo calefiet? 4.12  Et, si quispiam praevaluerit contra unum, duo resistent ei. Et fu niculus triplex non cito rumpitur. 4.13  Melior est puer pauper et sapiens rege sene et stulto, qui iam nescit erudiri. 4.14  Ille enim de domo carceris exivit, ut regnaret, etiamsi in regno istius natus sit pauper. 4.15  Vidi cunctos viventes, qui ambulant sub sole, cum adulescente illo secundo, qui consurgebat pro eo. 4.16  Infinitus numerus erat populi, omnium, quos ipse praecedebat; sed qui postea futuri sunt, non laetabuntur in eo. Et hoc vanitas et afflictio spiritus.

5.1  (H4-17) Bewahre deinen Fuß, wenn du zum Hause Gottes gehst! Sich herzunahen, um zu hören, ist besser, als wenn die Toren Opfer bringen; denn sie haben keine Erkenntnis des Bösen, das sie tun. 5.2  (H5-1) Übereile dich nicht mit deinem Mund, und laß dein Herz keine unbesonnenen Worte vor Gott aussprechen; denn Gott ist im Himmel, und du bist auf der Erde; darum sollst du nicht viele Worte machen! 5.3  (H5-2) Denn der Traum kommt von Vielgeschäftigkeit her und dummes Geschwätz vom vielen Reden. 5.4  (H5-3) Wenn du Gott ein Gelübde tust, so versäume nicht, es zu bezahlen; denn er hat kein Wohlgefallen an den Toren; darum halte deine Gelübde! 5.5  (H5-4) Es ist besser, du gelobest nichts, als daß du gelobest und es nicht haltest. 5.6  (H5-5) Laß dich durch deinen Mund nicht in Schuld stürzen und sage nicht vor dem Boten: «Es war ein Versehen!» Warum soll Gott zürnen ob deiner Worte und das Werk deiner Hände bannen? 5.7  (H5-6) Denn wo man viel träumt, da werden auch viel unnütze Worte gemacht. Du aber fürchte Gott! 5.8  (H5-7) Wenn du Unterdrückung des Armen und Beraubung im Namen von Recht und Gerechtigkeit in deinem Bezirke siehst, so werde darob nicht irre! Denn es wacht noch ein Höherer über dem Hohen und über ihnen allen der Höchste; 5.9  (H5-8) und ein Vorteil für ein Land ist bei alledem ein König, der dem Ackerbau ergeben ist. 5.10  (H5-9) Wer Geld liebt, wird des Geldes nimmer satt, und wer Reichtum liebt, bekommt nie genug. Auch das ist eitel! 5.11  (H5-10) Wo viele Güter sind, da sind auch viele, die davon zehren, und was hat ihr Besitzer mehr davon als eine Augenweide? 5.12  (H5-11) Süß ist der Schlaf des Arbeiters, er esse wenig oder viel; aber den Reichen läßt seine Übersättigung nicht schlafen. 5.13  (H5-12) Es gibt ein böses Übel, das ich gesehen habe unter der Sonne: Reichtum, der von seinem Besitzer zu seinem Schaden verwahrt wird. 5.14  (H5-13) Geht solcher Reichtum durch einen Unglücksfall verloren und hat der Betreffende einen Sohn, so bleibt diesem gar nichts in der Hand. 5.15  (H5-14) So nackt, wie er von seiner Mutter Leibe gekommen ist, geht er wieder dahin und kann gar nichts für seine Mühe mitnehmen, das er in seiner Hand davontragen könnte. 5.16  (H5-15) Das ist auch ein böses Übel, daß er gerade so, wie er gekommen ist, wieder gehen muß; und was nützt es ihm, daß er sich um Wind abgemüht hat? 5.17  (H5-16) Dazu muß er sein Leben lang mit Kummer essen und hat viel Ärger, Verdruß und Zorn. 5.18  (H5-17) Siehe, was ich für gut und für schön ansehe, ist das, daß einer esse und trinke und Gutes genieße bei all seiner Arbeit, womit er sich abmüht unter der Sonne alle Tage seines Lebens, welche Gott ihm gibt; denn das ist sein Teil. 5.19  (H5-18) Auch wenn Gott irgend einem Menschen Reichtum und Schätze gibt und ihm gestattet, davon zu genießen und sein Teil zu nehmen, daß er sich freue in seiner Mühe, so ist das eine Gabe Gottes. 5.20  (H5-19) Denn er soll nicht viel denken an seine Lebenstage; denn Gott stimmt der Freude seines Herzens zu.

5.1  φύλαξον πόδα σου ἐν ᾧ ἐὰν πορεύῃ εἰς οἶκον τοῦ θεοῦ καὶ ἐγγὺς τοῦ ἀκούειν ὑπὲρ δόμα τῶν ἀφρόνων θυσία σου ὅτι οὔκ εἰσιν εἰδότες τοῦ ποιῆσαι κακόν 5.2  μὴ σπεῦδε ἐπὶ στόματί σου καὶ καρδία σου μὴ ταχυνάτω τοῦ ἐξενέγκαι λόγον πρὸ προσώπου τοῦ θεοῦ ὅτι ὁ θεὸς ἐν τῷ οὐρανῷ καὶ σὺ ἐπὶ τῆς γῆς ἐπὶ τούτῳ ἔστωσαν οἱ λόγοι σου ὀλίγοι 5.3  ὅτι παραγίνεται ἐνύπνιον ἐν πλήθει περισπασμοῦ καὶ φωνὴ ἄφρονος ἐν πλήθει λόγων 5.4  καθὼς ἂν εὔξῃ εὐχὴν τῷ θεῷ μὴ χρονίσῃς τοῦ ἀποδοῦναι αὐτήν ὅτι οὐκ ἔστιν θέλημα ἐν ἄφροσιν σὺν ὅσα ἐὰν εὔξῃ ἀπόδος 5.5  ἀγαθὸν τὸ μὴ εὔξασθαί σε ἢ τὸ εὔξασθαί σε καὶ μὴ ἀποδοῦναι 5.6  μὴ δῷς τὸ στόμα σου τοῦ ἐξαμαρτῆσαι τὴν σάρκα σου καὶ μὴ εἴπῃς πρὸ προσώπου τοῦ θεοῦ ὅτι ἄγνοιά ἐστιν ἵνα μὴ ὀργισθῇ ὁ θεὸς ἐπὶ φωνῇ σου καὶ διαφθείρῃ τὰ ποιήματα χειρῶν σου 5.7  ὅτι ἐν πλήθει ἐνυπνίων καὶ ματαιότητες καὶ λόγοι πολλοί ὅτι σὺν τὸν θεὸν φοβοῦ 5.8  ἐὰν συκοφαντίαν πένητος καὶ ἁρπαγὴν κρίματος καὶ δικαιοσύνης ἴδῃς ἐν χώρᾳ μὴ θαυμάσῃς ἐπὶ τῷ πράγματι ὅτι ὑψηλὸς ἐπάνω ὑψηλοῦ φυλάξαι καὶ ὑψηλοὶ ἐπ' αὐτούς 5.9  καὶ περισσεία γῆς ἐν παντί ἐστι βασιλεὺς τοῦ ἀγροῦ εἰργασμένου 5.10  ἀγαπῶν ἀργύριον οὐ πλησθήσεται ἀργυρίου καὶ τίς ἠγάπησεν ἐν πλήθει αὐτῶν γένημα καί γε τοῦτο ματαιότης 5.11  ἐν πλήθει τῆς ἀγαθωσύνης ἐπληθύνθησαν ἔσθοντες αὐτήν καὶ τί ἀνδρεία τῷ παρ' αὐτῆς ὅτι ἀλλ' ἢ τοῦ ὁρᾶν ὀφθαλμοῖς αὐτοῦ 5.12  γλυκὺς ὕπνος τοῦ δούλου εἰ ὀλίγον καὶ εἰ πολὺ φάγεται καὶ τῷ ἐμπλησθέντι τοῦ πλουτῆσαι οὐκ ἔστιν ἀφίων αὐτὸν τοῦ ὑπνῶσαι 5.13  ἔστιν ἀρρωστία ἣν εἶδον ὑπὸ τὸν ἥλιον πλοῦτον φυλασσόμενον τῷ παρ' αὐτοῦ εἰς κακίαν αὐτοῦ 5.14  καὶ ἀπολεῖται ὁ πλοῦτος ἐκεῖνος ἐν περισπασμῷ πονηρῷ καὶ ἐγέννησεν υἱόν καὶ οὐκ ἔστιν ἐν χειρὶ αὐτοῦ οὐδέν 5.15  καθὼς ἐξῆλθεν ἀπὸ γαστρὸς μητρὸς αὐτοῦ γυμνός ἐπιστρέψει τοῦ πορευθῆναι ὡς ἥκει καὶ οὐδὲν οὐ λήμψεται ἐν μόχθῳ αὐτοῦ ἵνα πορευθῇ ἐν χειρὶ αὐτοῦ 5.16  καί γε τοῦτο πονηρὰ ἀρρωστία ὥσπερ γὰρ παρεγένετο οὕτως καὶ ἀπελεύσεται καὶ τίς περισσεία αὐτῷ ᾗ μοχθεῖ εἰς ἄνεμον 5.17  καί γε πᾶσαι αἱ ἡμέραι αὐτοῦ ἐν σκότει καὶ πένθει καὶ θυμῷ πολλῷ καὶ ἀρρωστίᾳ καὶ χόλῳ 5.18  ἰδοὺ ὃ εἶδον ἐγὼ ἀγαθόν ὅ ἐστιν καλόν τοῦ φαγεῖν καὶ τοῦ πιεῖν καὶ τοῦ ἰδεῖν ἀγαθωσύνην ἐν παντὶ μόχθῳ αὐτοῦ ᾧ ἐὰν μοχθῇ ὑπὸ τὸν ἥλιον ἀριθμὸν ἡμερῶν ζωῆς αὐτοῦ ὧν ἔδωκεν αὐτῷ ὁ θεός ὅτι αὐτὸ μερὶς αὐτοῦ 5.19  καί γε πᾶς ὁ ἄνθρωπος ᾧ ἔδωκεν αὐτῷ ὁ θεὸς πλοῦτον καὶ ὑπάρχοντα καὶ ἐξουσίασεν αὐτὸν τοῦ φαγεῖν ἀπ' αὐτοῦ καὶ τοῦ λαβεῖν τὸ μέρος αὐτοῦ καὶ τοῦ εὐφρανθῆναι ἐν μόχθῳ αὐτοῦ τοῦτο δόμα θεοῦ ἐστιν 5.20  ὅτι οὐ πολλὰ μνησθήσεται τὰς ἡμέρας τῆς ζωῆς αὐτοῦ ὅτι ὁ θεὸς περισπᾷ αὐτὸν ἐν εὐφροσύνῃ καρδίας αὐτοῦ

5.1  phylaxon poda soy en oh ean poreyeh eis oikon toy theoy kai eggys toy akoyein yper doma tohn aphronohn thysia soy oti oyk eisin eidotes toy poiehsai kakon 5.2  meh speyde epi stomati soy kai kardia soy meh tachynatoh toy exenegkai logon pro prosohpoy toy theoy oti o theos en toh oyranoh kai sy epi tehs gehs epi toytoh estohsan oi logoi soy oligoi 5.3  oti paraginetai enypnion en plehthei perispasmoy kai phohneh aphronos en plehthei logohn 5.4  kathohs an eyxeh eychehn toh theoh meh chronisehs toy apodoynai aytehn oti oyk estin thelehma en aphrosin syn osa ean eyxeh apodos 5.5  agathon to meh eyxasthai se eh to eyxasthai se kai meh apodoynai 5.6  meh dohs to stoma soy toy examartehsai tehn sarka soy kai meh eipehs pro prosohpoy toy theoy oti agnoia estin ina meh orgistheh o theos epi phohneh soy kai diaphtheireh ta poiehmata cheirohn soy 5.7  oti en plehthei enypniohn kai mataiotehtes kai logoi polloi oti syn ton theon phoboy 5.8  ean sykophantian penehtos kai arpagehn krimatos kai dikaiosynehs idehs en chohra meh thaymasehs epi toh pragmati oti ypsehlos epanoh ypsehloy phylaxai kai ypsehloi ep' aytoys 5.9  kai perisseia gehs en panti esti basileys toy agroy eirgasmenoy 5.10  agapohn argyrion oy plehsthehsetai argyrioy kai tis ehgapehsen en plehthei aytohn genehma kai ge toyto mataiotehs 5.11  en plehthei tehs agathohsynehs eplehthynthehsan esthontes aytehn kai ti andreia toh par' aytehs oti all' eh toy oran ophthalmois aytoy 5.12  glykys ypnos toy doyloy ei oligon kai ei poly phagetai kai toh emplehsthenti toy ploytehsai oyk estin aphiohn ayton toy ypnohsai 5.13  estin arrohstia ehn eidon ypo ton ehlion ployton phylassomenon toh par' aytoy eis kakian aytoy 5.14  kai apoleitai o ploytos ekeinos en perispasmoh ponehroh kai egennehsen yion kai oyk estin en cheiri aytoy oyden 5.15  kathohs exehlthen apo gastros mehtros aytoy gymnos epistrepsei toy poreythehnai ohs ehkei kai oyden oy lehmpsetai en mochthoh aytoy ina poreytheh en cheiri aytoy 5.16  kai ge toyto ponehra arrohstia ohsper gar paregeneto oytohs kai apeleysetai kai tis perisseia aytoh eh mochthei eis anemon 5.17  kai ge pasai ai ehmerai aytoy en skotei kai penthei kai thymoh polloh kai arrohstia kai choloh 5.18  idoy o eidon egoh agathon o estin kalon toy phagein kai toy piein kai toy idein agathohsynehn en panti mochthoh aytoy oh ean mochtheh ypo ton ehlion arithmon ehmerohn zohehs aytoy ohn edohken aytoh o theos oti ayto meris aytoy 5.19  kai ge pas o anthrohpos oh edohken aytoh o theos ployton kai yparchonta kai exoysiasen ayton toy phagein ap' aytoy kai toy labein to meros aytoy kai toy eyphranthehnai en mochthoh aytoy toyto doma theoy estin 5.20  oti oy polla mnehsthehsetai tas ehmeras tehs zohehs aytoy oti o theos perispa ayton en eyphrosyneh kardias aytoy

5.1  שְׁמֹר [רַגְלֶיךָ כ] (רַגְלְךָ ק) כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים וְקָרֹוב לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח כִּי־אֵינָם יֹודְעִים לַעֲשֹׂות רָע׃ 5.2  אַל־תְּבַהֵל עַל־פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל־יְמַהֵר לְהֹוצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל־הָאָרֶץ עַל־כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים׃ 5.3  כִּי בָּא הַחֲלֹום בְּרֹב עִנְיָן וְקֹול כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים׃ 5.4  כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל־תְּאַחֵר לְשַׁלְּמֹו כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר־תִּדֹּר שַׁלֵּם׃ 5.5  טֹוב אֲשֶׁר לֹא־תִדֹּר מִשֶּׁתִּדֹּור וְלֹא תְשַׁלֵּם׃ 5.6  אַל־תִּתֵּן אֶת־פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת־בְּשָׂרֶךָ וְאַל־תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל־קֹולֶךָ וְחִבֵּל אֶת־מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ׃ 5.7  כִּי בְרֹב חֲלֹמֹות וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה כִּי אֶת־הָאֱלֹהִים יְרָא׃ 5.8  אִם־עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל־תִּתְמַהּ עַל־הַחֵפֶץ כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם׃ 5.9  וְיִתְרֹון אֶרֶץ בַּכֹּל [הִיא כ] (הוּא ק) מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד׃ 5.10  אֹהֵב כֶּסֶף לֹא־יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי־אֹהֵב בֶּהָמֹון לֹא תְבוּאָה גַּם־זֶה הָבֶל׃ 5.11  בִּרְבֹות הַטֹּובָה רַבּוּ אֹוכְלֶיהָ וּמַה־כִּשְׁרֹון לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם־ [רְאִיַּת כ] (רְאוּת ק) עֵינָיו׃ 5.12  מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם־מְעַט וְאִם־הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לֹו לִישֹׁון׃ 5.13  יֵשׁ רָעָה חֹולָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתֹו׃ 5.14  וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהֹולִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדֹו מְאוּמָה׃ 5.15  כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמֹּו עָרֹום יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא־יִשָּׂא בַעֲמָלֹו שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדֹו׃ 5.16  וְגַם־זֹה רָעָה חֹולָה כָּל־עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ וּמַה־יִּתְרֹון לֹו שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ׃ 5.17  גַּם כָּל־יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל וְכָעַס הַרְבֵּה וְחָלְיֹו וָקָצֶף׃ 5.18  הִנֵּה אֲשֶׁר־רָאִיתִי אָנִי טֹוב אֲשֶׁר־יָפֶה לֶאֶכֹול־וְלִשְׁתֹּות וְלִרְאֹות טֹובָה בְּכָל־עֲמָלֹו ׀ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת־הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי־ [חַיָּו כ] (חַיָּיו ק) אֲשֶׁר־נָתַן־לֹו הָאֱלֹהִים כִּי־הוּא חֶלְקֹו׃ 5.19  גַּם כָּל־הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן־לֹו הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטֹו לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת־חֶלְקֹו וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלֹו זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא׃ 5.20  כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר אֶת־יְמֵי חַיָּיו כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבֹּו׃

5.1  xxmor [raglaejkaa k] (raglkaa q) kaAaxxaer telek Aael-bejt HaaAaeloHijm wqaarowb lixxmoOa mitet Haksijlijm zaabah kij-Aejnaam jowdOijm laOaxowt raaO׃ 5.2  Aal-tbaHel Oal-pijkaa wlibkaa Aal-jmaHer lHowcijA daabaar lipnej HaaAaeloHijm kij HaaAaeloHijm baxxaamajim wAataaH Oal-HaaAaaraec Oal-ken jiHjw dbaaraejkaa mOaTijm׃ 5.3  kij baaA Hahalowm brob Oinjaan wqowl ksijl brob dbaarijm׃ 5.4  kaAaxxaer tidor naedaer leAloHijm Aal-tAaher lxxalmow kij Aejn hepaec baksijlijm Aet Aaxxaer-tidor xxalem׃ 5.5  Towb Aaxxaer loA-tidor mixxaetidowr wloA txxalem׃ 5.6  Aal-titen Aaet-pijkaa lahaTijA Aaet-bxaaraekaa wAal-toAmar lipnej HamalAaak kij xxgaagaaH HijA laamaaH jiqcop HaaAaeloHijm Oal-qowlaekaa whibel Aaet-maOaxeH jaadaejkaa׃ 5.7  kij brob halomowt waHabaalijm wdbaarijm HarbeH kij Aaet-HaaAaeloHijm jraaA׃ 5.8  Aim-Ooxxaeq raaxx wgezael mixxpaaT waacaedaeq tirAaeH bamdijnaaH Aal-titmaH Oal-Hahepaec kij gaaboHa meOal gaaboHa xxomer wgboHijm OalejHaem׃ 5.9  wjitrown Aaeraec bakol [HijA k] (HwA q) maelaek lxaadaeH naeOaebaad׃ 5.10  AoHeb kaesaep loA-jixbaO kaesaep wmij-AoHeb baeHaamown loA tbwAaaH gam-zaeH Haabael׃ 5.11  birbowt HaTowbaaH rabw AowklaejHaa wmaH-kixxrown libOaalaejHaa kij Aim- [rAijat k] (rAwt q) Oejnaajw׃ 5.12  mtwqaaH xxnat HaaOobed Aim-mOaT wAim-HarbeH joAkel wHaxaabaaO laeOaaxxijr Aejnaenw manijha low lijxxown׃ 5.13  jexx raaOaaH howlaaH raaAijtij tahat Haxxaamaexx Ooxxaer xxaamwr libOaalaajw lraaOaatow׃ 5.14  wAaabad HaaOoxxaer HaHwA bOinjan raaO wHowlijd ben wAejn bjaadow mAwmaaH׃ 5.15  kaAaxxaer jaacaaA mibaeTaen Aimow Oaarowm jaaxxwb laalaekaet kxxaebaaA wmAwmaaH loA-jixaaA baOamaalow xxaejolek bjaadow׃ 5.16  wgam-zoH raaOaaH howlaaH kaal-Oumat xxaebaaA ken jelek wmaH-jitrown low xxaejaOamol laarwha׃ 5.17  gam kaal-jaamaajw bahoxxaek joAkel wkaaOas HarbeH whaaljow waaqaacaep׃ 5.18  HineH Aaxxaer-raaAijtij Aaanij Towb Aaxxaer-jaapaeH laeAaekowl-wlixxtowt wlirAowt TowbaaH bkaal-Oamaalow xxaejaOamol tahat-Haxxaemaexx mispar jmej- [hajaaw k] (hajaajw q) Aaxxaer-naatan-low HaaAaeloHijm kij-HwA haelqow׃ 5.19  gam kaal-HaaAaadaam Aaxxaer naatan-low HaaAaeloHijm Ooxxaer wnkaasijm wHixxlijTow laeAaekol mimaenw wlaaxeAt Aaet-haelqow wlixmoha baOamaalow zoH matat AaeloHijm HijA׃ 5.20  kij loA HarbeH jizkor Aaet-jmej hajaajw kij HaaAaeloHijm maOanaeH bximhat libow׃

5.1  שמר [רגליך כ] (רגלך ק) כאשר תלך אל־בית האלהים וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי־אינם יודעים לעשות רע׃ 5.2  אל־תבהל על־פיך ולבך אל־ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על־הארץ על־כן יהיו דבריך מעטים׃ 5.3  כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים׃ 5.4  כאשר תדר נדר לאלהים אל־תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר־תדר שלם׃ 5.5  טוב אשר לא־תדר משתדור ולא תשלם׃ 5.6  אל־תתן את־פיך לחטיא את־בשרך ואל־תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על־קולך וחבל את־מעשה ידיך׃ 5.7  כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את־האלהים ירא׃ 5.8  אם־עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל־תתמה על־החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם׃ 5.9  ויתרון ארץ בכל [היא כ] (הוא ק) מלך לשדה נעבד׃ 5.10  אהב כסף לא־ישבע כסף ומי־אהב בהמון לא תבואה גם־זה הבל׃ 5.11  ברבות הטובה רבו אוכליה ומה־כשרון לבעליה כי אם־ [ראית כ] (ראות ק) עיניו׃ 5.12  מתוקה שנת העבד אם־מעט ואם־הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון׃ 5.13  יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו׃ 5.14  ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה׃ 5.15  כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא־ישא בעמלו שילך בידו׃ 5.16  וגם־זה רעה חולה כל־עמת שבא כן ילך ומה־יתרון לו שיעמל לרוח׃ 5.17  גם כל־ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף׃ 5.18  הנה אשר־ראיתי אני טוב אשר־יפה לאכול־ולשתות ולראות טובה בכל־עמלו ׀ שיעמל תחת־השמש מספר ימי־ [חיו כ] (חייו ק) אשר־נתן־לו האלהים כי־הוא חלקו׃ 5.19  גם כל־האדם אשר נתן־לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את־חלקו ולשמח בעמלו זה מתת אלהים היא׃ 5.20  כי לא הרבה יזכר את־ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו׃

5.1  xmr [rgljk k] (rglk q) kAxr tlk Al-bjt HAlHjm wqrwb lxmO mtt Hksjljm zbh kj-Ajnm jwdOjm lOxwt rO׃ 5.2  Al-tbHl Ol-pjk wlbk Al-jmHr lHwcjA dbr lpnj HAlHjm kj HAlHjm bxmjm wAtH Ol-HArc Ol-kn jHjw dbrjk mOTjm׃ 5.3  kj bA Hhlwm brb Onjn wqwl ksjl brb dbrjm׃ 5.4  kAxr tdr ndr lAlHjm Al-tAhr lxlmw kj Ajn hpc bksjljm At Axr-tdr xlm׃ 5.5  Twb Axr lA-tdr mxtdwr wlA txlm׃ 5.6  Al-ttn At-pjk lhTjA At-bxrk wAl-tAmr lpnj HmlAk kj xggH HjA lmH jqcp HAlHjm Ol-qwlk whbl At-mOxH jdjk׃ 5.7  kj brb hlmwt wHbljm wdbrjm HrbH kj At-HAlHjm jrA׃ 5.8  Am-Oxq rx wgzl mxpT wcdq trAH bmdjnH Al-ttmH Ol-Hhpc kj gbH mOl gbH xmr wgbHjm OljHm׃ 5.9  wjtrwn Arc bkl [HjA k] (HwA q) mlk lxdH nObd׃ 5.10  AHb ksp lA-jxbO ksp wmj-AHb bHmwn lA tbwAH gm-zH Hbl׃ 5.11  brbwt HTwbH rbw AwkljH wmH-kxrwn lbOljH kj Am- [rAjt k] (rAwt q) Ojnjw׃ 5.12  mtwqH xnt HObd Am-mOT wAm-HrbH jAkl wHxbO lOxjr Ajnnw mnjh lw ljxwn׃ 5.13  jx rOH hwlH rAjtj tht Hxmx Oxr xmwr lbOljw lrOtw׃ 5.14  wAbd HOxr HHwA bOnjn rO wHwljd bn wAjn bjdw mAwmH׃ 5.15  kAxr jcA mbTn Amw Orwm jxwb llkt kxbA wmAwmH lA-jxA bOmlw xjlk bjdw׃ 5.16  wgm-zH rOH hwlH kl-Omt xbA kn jlk wmH-jtrwn lw xjOml lrwh׃ 5.17  gm kl-jmjw bhxk jAkl wkOs HrbH whljw wqcp׃ 5.18  HnH Axr-rAjtj Anj Twb Axr-jpH lAkwl-wlxtwt wlrAwt TwbH bkl-Omlw xjOml tht-Hxmx mspr jmj- [hjw k] (hjjw q) Axr-ntn-lw HAlHjm kj-HwA hlqw׃ 5.19  gm kl-HAdm Axr ntn-lw HAlHjm Oxr wnksjm wHxljTw lAkl mmnw wlxAt At-hlqw wlxmh bOmlw zH mtt AlHjm HjA׃ 5.20  kj lA HrbH jzkr At-jmj hjjw kj HAlHjm mOnH bxmht lbw׃

5.1  Custodi pedem tuum ingrediens domum Dei, nam accedere, ut audias, melius est quam cum stulti offerunt victimas: multo enim melior est oboedientia quam stultorum victimae, qui nesciunt se malum facere. 5.2  Ne temere quid loquaris, neque cor tuum sit velox ad proferen dum sermonem coram Deo; Deus enim in caelo, et tu super terram: idcirco sint pauci sermones tui. 5.3  Multas curas sequuntur somnia, et in multis sermonibus invenietur stultitia. 5.4  Si quid vovisti Deo, ne moreris reddere: displicet enim ei stulta promissio; sed, quodcumque voveris, redde. 5.5  Multoque melius est non vovere, quam post votum promissa non reddere. 5.6  Ne dederis os tuum, ut peccare faciat carnem tuam, neque dicas coram angelo: “ Error fuit ”; ne forte iratus Deus contra sermones tuos dissipet opera manuum tuarum. 5.7  Ubi multa sunt somnia, plurimae sunt vanitates et sermones innumeri; tu vero Deum time. 5.8  Si videris calumnias egenorum et subreptionem iudicii et iustitiae in provincia, non mireris super hoc negotio, quia excelso excelsior vigilat, et super hos quoque eminentiores sunt alii; 5.9  et terrae lucrum in omnibus est rex, cuius agri culti sunt. 5.10  Qui diligit pecuniam, pecunia non implebitur; et, qui amat divitias, fructum non capiet ex eis; et hoc ergo vanitas. 5.11  Ubi multae sunt opes, multi et qui comedunt eas; et quid prodest possessori, nisi quod cernit divitias oculis suis? 5.12  Dulcis est somnus operanti, sive parum sive multum comedat; saturitas autem divitis non sinit eum dormire. 5.13  Est et infirmitas pessima, quam vidi sub sole: divitiae conservatae in malum domini sui. 5.14  Perierunt enim in negotio pessimo; si generavit filium, in summa egestate erit. 5.15  Sicut egressus est de utero matris suae, nudus iterum abibit, sicut venit, et nihil auferet secum de labore suo, quod tollat in manu sua. 5.16  Miserabilis prorsus infirmitas: quomodo venit, sic revertetur. Quid ergo prodest ei quod laboravit in ventum? 5.17  Cunctis enim diebus vitae suae comedit in tenebris et in curis multis et in aerumna atque tristitia. 5.18  Ecce quod ego vidi bonum, quod pulchrum, ut comedat quis et bibat et fruatur laetitia ex labore suo, quo laboravit ipse sub sole, numero dierum vitae suae, quos dedit ei Deus; haec enim est pars illius. 5.19  Et quidem omni homini, cui dedit Deus divitias atque substantiam, potestatemque ei tribuit, ut comedat ex eis et tollat partem suam et laetetur de labore suo: hoc est donum Dei. 5.20  Non enim satis recordabitur dierum vitae suae, eo quod Deus occupet deliciis cor eius.

6.1  Es gibt ein Übel. das ich gesehen habe unter der Sonne, und das häufig vorkommt bei den Menschen: 6.2  Wenn Gott einem Menschen Reichtum, Schätze und Ehre gibt, also daß ihm gar nichts fehlt, wonach seine Seele gelüstet; wenn ihm Gott aber nicht gestattet, davon zu genießen, sondern ein Fremder bekommt es zu genießen, so ist das eitel und ein schweres Leid! 6.3  Wenn ein Mann hundert Kinder zeugte und viele Jahre lebte; so groß auch die Zahl seiner Lebenstage würde, seine Seele würde aber nicht befriedigt von dem Guten, und es würde ihm kein Begräbnis zuteil, so sage ich: Eine Fehlgeburt ist glücklicher als er! 6.4  Denn sie kam in Nichtigkeit und ging im Dunklen dahin, und ihr Name ist im Dunklen geblieben; 6.5  auch hat sie die Sonne nie gesehen noch gemerkt; ihr ist wohler als jenem! 6.6  Und wenn er auch zweitausend Jahre lebte und kein Gutes sähe, geht denn nicht alles an einen Ort? 6.7  Alle Arbeit des Menschen ist für seinen Mund; und die Seele wird nicht gesättigt! 6.8  Denn was hat der Weise vor dem Toren voraus, was der Kranke, der weiß, wie man wandeln soll, vor den Gesunden? 6.9  Besser mit den Augen anschauen, als mit der Begierde herumschweifen! Auch das ist eitel und Haschen nach Wind. 6.10  Was immer entstanden ist, längst ward es mit Namen genannt! Und es ist bekannt, was ein Mensch ist: er kann nicht rechten mit dem, der mächtiger ist als er; 6.11  denn wenn er auch viele Worte macht, so sind sie doch ganz vergeblich; was hat der Mensch davon? 6.12  Denn wer weiß, was dem Menschen gut ist im Leben, die Zahl der Tage seines eitlen Lebens, welche er wie ein Schatten verbringt? Wer will dem Menschen kundtun, was nach ihm sein wird unter der Sonne?

6.1  ἔστιν πονηρία ἣν εἶδον ὑπὸ τὸν ἥλιον καὶ πολλή ἐστιν ἐπὶ τὸν ἄνθρωπον 6.2  ἀνήρ ᾧ δώσει αὐτῷ ὁ θεὸς πλοῦτον καὶ ὑπάρχοντα καὶ δόξαν καὶ οὐκ ἔστιν ὑστερῶν τῇ ψυχῇ αὐτοῦ ἀπὸ πάντων ὧν ἐπιθυμήσει καὶ οὐκ ἐξουσιάσει αὐτῷ ὁ θεὸς τοῦ φαγεῖν ἀπ' αὐτοῦ ὅτι ἀνὴρ ξένος φάγεται αὐτόν τοῦτο ματαιότης καὶ ἀρρωστία πονηρά ἐστιν 6.3  ἐὰν γεννήσῃ ἀνὴρ ἑκατὸν καὶ ἔτη πολλὰ ζήσεται καὶ πλῆθος ὅ τι ἔσονται ἡμέραι ἐτῶν αὐτοῦ καὶ ψυχὴ αὐτοῦ οὐκ ἐμπλησθήσεται ἀπὸ τῆς ἀγαθωσύνης καί γε ταφὴ οὐκ ἐγένετο αὐτῷ εἶπα ἀγαθὸν ὑπὲρ αὐτὸν τὸ ἔκτρωμα 6.4  ὅτι ἐν ματαιότητι ἦλθεν καὶ ἐν σκότει πορεύεται καὶ ἐν σκότει ὄνομα αὐτοῦ καλυφθήσεται 6.5  καί γε ἥλιον οὐκ εἶδεν καὶ οὐκ ἔγνω ἀνάπαυσις τούτῳ ὑπὲρ τοῦτον 6.6  καὶ εἰ ἔζησεν χιλίων ἐτῶν καθόδους καὶ ἀγαθωσύνην οὐκ εἶδεν μὴ οὐκ εἰς τόπον ἕνα τὰ πάντα πορεύεται 6.7  πᾶς μόχθος τοῦ ἀνθρώπου εἰς στόμα αὐτοῦ καί γε ἡ ψυχὴ οὐ πληρωθήσεται 6.8  ὅτι τίς περισσεία τῷ σοφῷ ὑπὲρ τὸν ἄφρονα διότι ὁ πένης οἶδεν πορευθῆναι κατέναντι τῆς ζωῆς 6.9  ἀγαθὸν ὅραμα ὀφθαλμῶν ὑπὲρ πορευόμενον ψυχῇ καί γε τοῦτο ματαιότης καὶ προαίρεσις πνεύματος 6.10  εἴ τι ἐγένετο ἤδη κέκληται ὄνομα αὐτοῦ καὶ ἐγνώσθη ὅ ἐστιν ἄνθρωπος καὶ οὐ δυνήσεται τοῦ κριθῆναι μετὰ τοῦ ἰσχυροῦ ὑπὲρ αὐτόν 6.11  ὅτι εἰσὶν λόγοι πολλοὶ πληθύνοντες ματαιότητα τί περισσὸν τῷ ἀνθρώπῳ 6.12  ὅτι τίς οἶδεν τί ἀγαθὸν τῷ ἀνθρώπῳ ἐν τῇ ζωῇ ἀριθμὸν ἡμερῶν ζωῆς ματαιότητος αὐτοῦ καὶ ἐποίησεν αὐτὰς ἐν σκιᾷ ὅτι τίς ἀπαγγελεῖ τῷ ἀνθρώπῳ τί ἔσται ὀπίσω αὐτοῦ ὑπὸ τὸν ἥλιον

6.1  estin ponehria ehn eidon ypo ton ehlion kai polleh estin epi ton anthrohpon 6.2  anehr oh dohsei aytoh o theos ployton kai yparchonta kai doxan kai oyk estin ysterohn teh psycheh aytoy apo pantohn ohn epithymehsei kai oyk exoysiasei aytoh o theos toy phagein ap' aytoy oti anehr xenos phagetai ayton toyto mataiotehs kai arrohstia ponehra estin 6.3  ean gennehseh anehr ekaton kai eteh polla zehsetai kai plehthos o ti esontai ehmerai etohn aytoy kai psycheh aytoy oyk emplehsthehsetai apo tehs agathohsynehs kai ge tapheh oyk egeneto aytoh eipa agathon yper ayton to ektrohma 6.4  oti en mataiotehti ehlthen kai en skotei poreyetai kai en skotei onoma aytoy kalyphthehsetai 6.5  kai ge ehlion oyk eiden kai oyk egnoh anapaysis toytoh yper toyton 6.6  kai ei ezehsen chiliohn etohn kathodoys kai agathohsynehn oyk eiden meh oyk eis topon ena ta panta poreyetai 6.7  pas mochthos toy anthrohpoy eis stoma aytoy kai ge eh psycheh oy plehrohthehsetai 6.8  oti tis perisseia toh sophoh yper ton aphrona dioti o penehs oiden poreythehnai katenanti tehs zohehs 6.9  agathon orama ophthalmohn yper poreyomenon psycheh kai ge toyto mataiotehs kai proairesis pneymatos 6.10  ei ti egeneto ehdeh keklehtai onoma aytoy kai egnohstheh o estin anthrohpos kai oy dynehsetai toy krithehnai meta toy ischyroy yper ayton 6.11  oti eisin logoi polloi plehthynontes mataiotehta ti perisson toh anthrohpoh 6.12  oti tis oiden ti agathon toh anthrohpoh en teh zoheh arithmon ehmerohn zohehs mataiotehtos aytoy kai epoiehsen aytas en skia oti tis apaggelei toh anthrohpoh ti estai opisoh aytoy ypo ton ehlion

6.1  יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְרַבָּה הִיא עַל־הָאָדָם׃ 6.2  אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן־לֹו הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבֹוד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשֹׁו ׀ מִכֹּל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּה וְלֹא־יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא׃ 6.3  אִם־יֹולִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבֹּות יִחְיֶה וְרַב ׀ שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי־שָׁנָיו וְנַפְשֹׁו לֹא־תִשְׂבַּע מִן־הַטֹּובָה וְגַם־קְבוּרָה לֹא־הָיְתָה לֹּו אָמַרְתִּי טֹוב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל׃ 6.4  כִּי־בַהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמֹו יְכֻסֶּה׃ 6.5  גַּם־שֶׁמֶשׁ לֹא־רָאָה וְלֹא יָדָע נַחַת לָזֶה מִזֶּה׃ 6.6  וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם וְטֹובָה לֹא רָאָה הֲלֹא אֶל־מָקֹום אֶחָד הַכֹּל הֹולֵךְ׃ 6.7  כָּל־עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם־הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא׃ 6.8  כִּי מַה־יֹּותֵר לֶחָכָם מִן־הַכְּסִיל מַה־לֶּעָנִי יֹודֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד הַחַיִּים׃ 6.9  טֹוב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ־נָפֶשׁ גַּם־זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ׃ 6.10  מַה־שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמֹו וְנֹודָע אֲשֶׁר־הוּא אָדָם וְלֹא־יוּכַל לָדִין עִם [שֶׁהַתְקִיף כ] (שֶׁתַּקִּיף ק) מִמֶּנּוּ׃ 6.11  כִּי יֵשׁ־דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל מַה־יֹּתֵר לָאָדָם׃ 6.12  כִּי מִי־יֹודֵעַ מַה־טֹּוב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי־חַיֵּי הֶבְלֹו וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל אֲשֶׁר מִי־יַגִּיד לָאָדָם מַה־יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃

6.1  jexx raaOaaH Aaxxaer raaAijtij tahat Haxxaamaexx wrabaaH HijA Oal-HaaAaadaam׃ 6.2  Aijxx Aaxxaer jitaen-low HaaAaeloHijm Ooxxaer wnkaasijm wkaabowd wAejnaenw haaser lnapxxow mikol Aaxxaer-jitAawaeH wloA-jaxxlijTaenw HaaAaeloHijm laeAaekol mimaenw kij Aijxx naakrij joAkalaenw zaeH Haebael waahaalij raaO HwA׃ 6.3  Aim-jowlijd Aijxx meAaaH wxxaanijm rabowt jihjaeH wrab xxaejiHjw jmej-xxaanaajw wnapxxow loA-tixbaO min-HaTowbaaH wgam-qbwraaH loA-HaajtaaH low Aaamartij Towb mimaenw Hanaapael׃ 6.4  kij-baHaebael baaA wbahoxxaek jelek wbahoxxaek xxmow jkusaeH׃ 6.5  gam-xxaemaexx loA-raaAaaH wloA jaadaaO nahat laazaeH mizaeH׃ 6.6  wAilw haajaaH Aaelaep xxaanijm paOamajim wTowbaaH loA raaAaaH HaloA Aael-maaqowm Aaehaad Hakol Howlek׃ 6.7  kaal-Oamal HaaAaadaam lpijHw wgam-Hanaepaexx loA timaaleA׃ 6.8  kij maH-jowter laehaakaam min-Haksijl maH-laeOaanij jowdeOa laHalok naegaed Hahajijm׃ 6.9  Towb marAeH Oejnajim meHalaak-naapaexx gam-zaeH Haebael wrOwt rwha׃ 6.10  maH-xxaeHaajaaH kbaar niqraaA xxmow wnowdaaO Aaxxaer-HwA Aaadaam wloA-jwkal laadijn Oim [xxaeHatqijp k] (xxaetaqijp q) mimaenw׃ 6.11  kij jexx-dbaarijm HarbeH marbijm Haabael maH-joter laaAaadaam׃ 6.12  kij mij-jowdeOa maH-Towb laaAaadaam bahajijm mispar jmej-hajej Haeblow wjaOaxem kacel Aaxxaer mij-jagijd laaAaadaam maH-jiHjaeH Aaharaajw tahat Haxxaamaexx׃

6.1  יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על־האדם׃ 6.2  איש אשר יתן־לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו ׀ מכל אשר־יתאוה ולא־ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא׃ 6.3  אם־יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב ׀ שיהיו ימי־שניו ונפשו לא־תשבע מן־הטובה וגם־קבורה לא־היתה לו אמרתי טוב ממנו הנפל׃ 6.4  כי־בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכסה׃ 6.5  גם־שמש לא־ראה ולא ידע נחת לזה מזה׃ 6.6  ואלו חיה אלף שנים פעמים וטובה לא ראה הלא אל־מקום אחד הכל הולך׃ 6.7  כל־עמל האדם לפיהו וגם־הנפש לא תמלא׃ 6.8  כי מה־יותר לחכם מן־הכסיל מה־לעני יודע להלך נגד החיים׃ 6.9  טוב מראה עינים מהלך־נפש גם־זה הבל ורעות רוח׃ 6.10  מה־שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר־הוא אדם ולא־יוכל לדין עם [שהתקיף כ] (שתקיף ק) ממנו׃ 6.11  כי יש־דברים הרבה מרבים הבל מה־יתר לאדם׃ 6.12  כי מי־יודע מה־טוב לאדם בחיים מספר ימי־חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי־יגיד לאדם מה־יהיה אחריו תחת השמש׃

6.1  jx rOH Axr rAjtj tht Hxmx wrbH HjA Ol-HAdm׃ 6.2  Ajx Axr jtn-lw HAlHjm Oxr wnksjm wkbwd wAjnnw hsr lnpxw mkl Axr-jtAwH wlA-jxljTnw HAlHjm lAkl mmnw kj Ajx nkrj jAklnw zH Hbl whlj rO HwA׃ 6.3  Am-jwljd Ajx mAH wxnjm rbwt jhjH wrb xjHjw jmj-xnjw wnpxw lA-txbO mn-HTwbH wgm-qbwrH lA-HjtH lw Amrtj Twb mmnw Hnpl׃ 6.4  kj-bHbl bA wbhxk jlk wbhxk xmw jksH׃ 6.5  gm-xmx lA-rAH wlA jdO nht lzH mzH׃ 6.6  wAlw hjH Alp xnjm pOmjm wTwbH lA rAH HlA Al-mqwm Ahd Hkl Hwlk׃ 6.7  kl-Oml HAdm lpjHw wgm-Hnpx lA tmlA׃ 6.8  kj mH-jwtr lhkm mn-Hksjl mH-lOnj jwdO lHlk ngd Hhjjm׃ 6.9  Twb mrAH Ojnjm mHlk-npx gm-zH Hbl wrOwt rwh׃ 6.10  mH-xHjH kbr nqrA xmw wnwdO Axr-HwA Adm wlA-jwkl ldjn Om [xHtqjp k] (xtqjp q) mmnw׃ 6.11  kj jx-dbrjm HrbH mrbjm Hbl mH-jtr lAdm׃ 6.12  kj mj-jwdO mH-Twb lAdm bhjjm mspr jmj-hjj Hblw wjOxm kcl Axr mj-jgjd lAdm mH-jHjH Ahrjw tht Hxmx׃

6.1  Est et aliud malum, quod vidi sub sole, et quidem grave apud homines: 6.2  vir, cui dedit Deus divitias et substantiam et honorem, et nihil deest animae suae ex omnibus, quae desiderat; nec tribuit ei potestatem Deus, ut comedat ex eo, sed homo extraneus vorabit illud: hoc vanitas et miseria mala est. 6.3  Si genuerit quispiam centum liberos et vixerit multos annos et plures dies aetatis habuerit, et anima illius non sit satiata bonis substantiae suae, immo et sepultura careat, de hoc ego pronuntio quod melior illo sit abortivus. 6.4  Frustra enim venit et pergit ad tenebras, et in tenebris abscondetur nomen eius. 6.5  Etsi non vidit solem neque cognovit, maior est requies isti quam illi. 6.6  Etiamsi duobus milibus annis vixerit et non fuerit perfruitus bonis, nonne ad unum locum properant omnes? 6.7  “ Omnis labor hominis est ad os eius, sed anima eius non implebitur ”. 6.8  Quid habet amplius sapiens prae stulto? Et quid pauper, qui sciat ambulare coram vivis? 6.9  “ Melior est oculorum visio quam vana persequi desideria ”; sed et hoc vanitas est et afflictio spiritus. 6.10  Quidquid est, iam vocatum est nomen eius; et scitur quod homo sit et non possit contra fortiorem se in iudicio contendere. 6.11  Ubi verba sunt plurima, multiplicant vanitatem; quid lucri habet homo? 6.12  Quoniam quis scit quid homini bonum sit in vita, in paucis diebus vanitatis suae, quos peragit velut umbra? Aut quis ei poterit indicare quid post eum futurum sub sole sit?

7.1  Ein guter Name ist besser als Wohlgeruch, und der Tag des Todes ist besser als der Tag der Geburt. 7.2  Besser, man gehe ins Trauerhaus als ins Trinkhaus; denn dort ist das Ende aller Menschen, und der Lebendige nimmt es zu Herzen. 7.3  Verdruß ist besser als Lachen; denn wenn das Angesicht traurig ist, so wird das Herz gebessert. 7.4  Das Herz der Weisen ist im Trauerhaus; aber das Herz der Narren im Haus der Freude. 7.5  Es ist besser, man höre auf das Schelten des Weisen, als daß man lausche dem Gesang der Narren! 7.6  Denn das Lachen des Narren ist wie das Knistern der Dornen unter dem Topf; es ist ebenso eitel! 7.7  Denn Gewalttätigkeit betört den Weisen, und Bestechung verderbt das Herz. 7.8  Besser ist der Ausgang einer Sache als ihr Anfang, besser ein Langmütiger als ein Hochmütiger. 7.9  Laß dich nicht schnell zum Zorn und Ärger reizen; denn der Ärger wohnt im Busen der Toren. 7.10  Sprich nicht: Wie kommt es, daß die frühern Tage besser waren als diese? Denn nicht aus Weisheit fragst du so! 7.11  Weisheit ist so gut wie ein Erbe und ein Vorteil für die, welche die Sonne sehen. 7.12  Denn die Weisheit gewährt Schutz, und auch das Geld gewährt Schutz; aber der Vorzug der Erkenntnis ist der, daß die Weisheit ihrem Besitzer das Leben erhält. 7.13  Betrachte das Werk Gottes! Wer kann gerade machen, was er krümmt? 7.14  Am guten Tage sei guter Dinge, und am bösen Tage bedenke: auch diesen hat Gott gemacht gleich wie jenen, wie ja der Mensch auch gar nicht erraten kann, was nach demselben kommt. 7.15  Allerlei habe ich gesehen in den Tagen meiner Eitelkeit: Da ist ein Gerechter, welcher umkommt in seiner Gerechtigkeit, und dort ist ein Gottloser, welcher lange lebt in seiner Bosheit. 7.16  Sei nicht allzu gerecht und erzeige dich nicht übermäßig weise! Warum willst du dich selbst verderben? 7.17  Werde aber auch nicht allzu verwegen und sei kein Narr! Warum willst du vor der Zeit sterben? 7.18  Es ist am besten, du hältst das eine fest und lässest auch das andere nicht aus der Hand; denn wer Gott fürchtet, der entgeht dem allem. 7.19  Die Weisheit macht den Weisen stärker als zehn Gewaltige, die in der Stadt sind. 7.20  Weil kein Mensch auf Erden so gerecht ist, daß er Gutes tut, ohne zu sündigen, 7.21  so höre auch nicht auf alle Worte, die man dir hinterbringt, und nimm sie nicht zu Herzen, damit du nicht deinen eigenen Knecht dir fluchen hörest! 7.22  Denn wie oftmals (das weiß dein Herz) hast auch du andern geflucht! 7.23  Dies alles habe ich der Weisheit zur Prüfung vorgelegt. Ich sprach: Ich will weise werden! Aber sie blieb fern von mir. 7.24  Wie weit entfernt ist das, was geschehen ist, und tief, ja, tief verborgen! Wer will es ausfindig machen? 7.25  Ich ging herum, und mein Herz war dabei, zu erkennen und zu erforschen und zu fragen nach Weisheit und dem Endergebnis, aber auch kennen zu lernen, wie dumm die Gottlosigkeit und wie toll die Narrheit ist; 7.26  und nun finde ich, bitterer als der Tod ist das Weib, deren Herz ein Fangnetz ist und deren Hände Fesseln sind; wer Gott gefällt, wird ihr entrinnen, wer aber sündigt, wird von ihr gefangen. 7.27  Siehe, das habe ich gefunden, sprach der Prediger, indem ich eins ums andere prüfte, um zum Endergebnis zu kommen. 7.28  Was aber meine Seele noch immer sucht, habe ich nicht gefunden; einen Mann habe ich unter Tausenden gefunden; aber ein Weib habe ich unter diesen allen nicht gefunden! 7.29  Nur allein, siehe, das habe ich gefunden, daß Gott den Menschen aufrichtig gemacht hat; sie aber suchen viele Künste.

7.1  ἀγαθὸν ὄνομα ὑπὲρ ἔλαιον ἀγαθὸν καὶ ἡμέρα τοῦ θανάτου ὑπὲρ ἡμέραν γενέσεως αὐτοῦ 7.2  ἀγαθὸν πορευθῆναι εἰς οἶκον πένθους ἢ ὅτι πορευθῆναι εἰς οἶκον πότου καθότι τοῦτο τέλος παντὸς τοῦ ἀνθρώπου καὶ ὁ ζῶν δώσει εἰς καρδίαν αὐτοῦ 7.3  ἀγαθὸν θυμὸς ὑπὲρ γέλωτα ὅτι ἐν κακίᾳ προσώπου ἀγαθυνθήσεται καρδία 7.4  καρδία σοφῶν ἐν οἴκῳ πένθους καὶ καρδία ἀφρόνων ἐν οἴκῳ εὐφροσύνης 7.5  ἀγαθὸν τὸ ἀκοῦσαι ἐπιτίμησιν σοφοῦ ὑπὲρ ἄνδρα ἀκούοντα ἆ|σμα ἀφρόνων 7.6  ὅτι ὡς φωνὴ τῶν ἀκανθῶν ὑπὸ τὸν λέβητα οὕτως γέλως τῶν ἀφρόνων καί γε τοῦτο ματαιότης 7.7  ὅτι ἡ συκοφαντία περιφέρει σοφὸν καὶ ἀπόλλυσι τὴν καρδίαν εὐτονίας αὐτοῦ 7.8  ἀγαθὴ ἐσχάτη λόγων ὑπὲρ ἀρχὴν αὐτοῦ ἀγαθὸν μακρόθυμος ὑπὲρ ὑψηλὸν πνεύματι 7.9  μὴ σπεύσῃς ἐν πνεύματί σου τοῦ θυμοῦσθαι ὅτι θυμὸς ἐν κόλπῳ ἀφρόνων ἀναπαύσεται 7.10  μὴ εἴπῃς τί ἐγένετο ὅτι αἱ ἡμέραι αἱ πρότεραι ἦσαν ἀγαθαὶ ὑπὲρ ταύτας ὅτι οὐκ ἐν σοφίᾳ ἐπηρώτησας περὶ τούτου 7.11  ἀγαθὴ σοφία μετὰ κληροδοσίας καὶ περισσεία τοῖς θεωροῦσιν τὸν ἥλιον 7.12  ὅτι ἐν σκιᾷ αὐτῆς ἡ σοφία ὡς σκιὰ τοῦ ἀργυρίου καὶ περισσεία γνώσεως τῆς σοφίας ζωοποιήσει τὸν παρ' αὐτῆς 7.13  ἰδὲ τὰ ποιήματα τοῦ θεοῦ ὅτι τίς δυνήσεται τοῦ κοσμῆσαι ὃν ἂν ὁ θεὸς διαστρέψῃ αὐτόν 7.14  ἐν ἡμέρᾳ ἀγαθωσύνης ζῆθι ἐν ἀγαθῷ καὶ ἐν ἡμέρᾳ κακίας ἰδέ καί γε σὺν τοῦτο σύμφωνον τούτῳ ἐποίησεν ὁ θεὸς περὶ λαλιᾶς ἵνα μὴ εὕρῃ ὁ ἄνθρωπος ὀπίσω αὐτοῦ μηδέν 7.15  σὺν τὰ πάντα εἶδον ἐν ἡμέραις ματαιότητός μου ἔστιν δίκαιος ἀπολλύμενος ἐν δικαίῳ αὐτοῦ καὶ ἔστιν ἀσεβὴς μένων ἐν κακίᾳ αὐτοῦ 7.16  μὴ γίνου δίκαιος πολὺ καὶ μὴ σοφίζου περισσά μήποτε ἐκπλαγῇς 7.17  μὴ ἀσεβήσῃς πολὺ καὶ μὴ γίνου σκληρός ἵνα μὴ ἀποθάνῃς ἐν οὐ καιρῷ σου 7.18  ἀγαθὸν τὸ ἀντέχεσθαί σε ἐν τούτῳ καί γε ἀπὸ τούτου μὴ ἀνῇς τὴν χεῖρά σου ὅτι φοβούμενος τὸν θεὸν ἐξελεύσεται τὰ πάντα 7.19  ἡ σοφία βοηθήσει τῷ σοφῷ ὑπὲρ δέκα ἐξουσιάζοντας τοὺς ὄντας ἐν τῇ πόλει 7.20  ὅτι ἄνθρωπος οὐκ ἔστιν δίκαιος ἐν τῇ γῇ ὃς ποιήσει ἀγαθὸν καὶ οὐχ ἁμαρτήσεται 7.21  καί γε εἰς πάντας τοὺς λόγους οὓς λαλήσουσιν μὴ θῇς καρδίαν σου ὅπως μὴ ἀκούσῃς τοῦ δούλου σου καταρωμένου σε 7.22  ὅτι πλειστάκις πονηρεύσεταί σε καὶ καθόδους πολλὰς κακώσει καρδίαν σου ὅπως καί γε σὺ κατηράσω ἑτέρους 7.23  πάντα ταῦτα ἐπείρασα ἐν τῇ σοφίᾳ εἶπα σοφισθήσομαι καὶ αὐτὴ ἐμακρύνθη ἀπ' ἐμοῦ μακρὰν ὑπὲρ ὃ ἦν καὶ βαθὺ βάθος τίς εὑρήσει αὐτό 7.24  καὶ αὐτὴ ἐμακρύνθη ἀπ' ἐμοῦ μακρὰν ὑπὲρ ὃ ἦν καὶ βαθὺ βάθος τίς εὑρήσει αὐτό 7.25  ἐκύκλωσα ἐγώ καὶ ἡ καρδία μου τοῦ γνῶναι καὶ τοῦ κατασκέψασθαι καὶ ζητῆσαι σοφίαν καὶ ψῆφον καὶ τοῦ γνῶναι ἀσεβοῦς ἀφροσύνην καὶ σκληρίαν καὶ περιφοράν 7.26  καὶ εὑρίσκω ἐγὼ πικρότερον ὑπὲρ θάνατον σὺν τὴν γυναῖκα ἥτις ἐστὶν θηρεύματα καὶ σαγῆναι καρδία αὐτῆς δεσμοὶ χεῖρες αὐτῆς ἀγαθὸς πρὸ προσώπου τοῦ θεοῦ ἐξαιρεθήσεται ἀπ' αὐτῆς καὶ ἁμαρτάνων συλλημφθήσεται ἐν αὐτῇ 7.27  ἰδὲ τοῦτο εὗρον εἶπεν ὁ ἐκκλησιαστής μία τῇ μιᾷ τοῦ εὑρεῖν λογισμόν 7.28  ὃν ἔτι ἐζήτησεν ἡ ψυχή μου καὶ οὐχ εὗρον ἄνθρωπον ἕνα ἀπὸ χιλίων εὗρον καὶ γυναῖκα ἐν πᾶσι τούτοις οὐχ εὗρον 7.29  πλὴν ἰδὲ τοῦτο εὗρον ὃ ἐποίησεν ὁ θεὸς σὺν τὸν ἄνθρωπον εὐθῆ καὶ αὐτοὶ ἐζήτησαν λογισμοὺς πολλούς

7.1  agathon onoma yper elaion agathon kai ehmera toy thanatoy yper ehmeran geneseohs aytoy 7.2  agathon poreythehnai eis oikon penthoys eh oti poreythehnai eis oikon potoy kathoti toyto telos pantos toy anthrohpoy kai o zohn dohsei eis kardian aytoy 7.3  agathon thymos yper gelohta oti en kakia prosohpoy agathynthehsetai kardia 7.4  kardia sophohn en oikoh penthoys kai kardia aphronohn en oikoh eyphrosynehs 7.5  agathon to akoysai epitimehsin sophoy yper andra akoyonta asma aphronohn 7.6  oti ohs phohneh tohn akanthohn ypo ton lebehta oytohs gelohs tohn aphronohn kai ge toyto mataiotehs 7.7  oti eh sykophantia peripherei sophon kai apollysi tehn kardian eytonias aytoy 7.8  agatheh eschateh logohn yper archehn aytoy agathon makrothymos yper ypsehlon pneymati 7.9  meh speysehs en pneymati soy toy thymoysthai oti thymos en kolpoh aphronohn anapaysetai 7.10  meh eipehs ti egeneto oti ai ehmerai ai proterai ehsan agathai yper taytas oti oyk en sophia epehrohtehsas peri toytoy 7.11  agatheh sophia meta klehrodosias kai perisseia tois theohroysin ton ehlion 7.12  oti en skia aytehs eh sophia ohs skia toy argyrioy kai perisseia gnohseohs tehs sophias zohopoiehsei ton par' aytehs 7.13  ide ta poiehmata toy theoy oti tis dynehsetai toy kosmehsai on an o theos diastrepseh ayton 7.14  en ehmera agathohsynehs zehthi en agathoh kai en ehmera kakias ide kai ge syn toyto symphohnon toytoh epoiehsen o theos peri lalias ina meh eyreh o anthrohpos opisoh aytoy mehden 7.15  syn ta panta eidon en ehmerais mataiotehtos moy estin dikaios apollymenos en dikaioh aytoy kai estin asebehs menohn en kakia aytoy 7.16  meh ginoy dikaios poly kai meh sophizoy perissa mehpote ekplagehs 7.17  meh asebehsehs poly kai meh ginoy sklehros ina meh apothanehs en oy kairoh soy 7.18  agathon to antechesthai se en toytoh kai ge apo toytoy meh anehs tehn cheira soy oti phoboymenos ton theon exeleysetai ta panta 7.19  eh sophia boehthehsei toh sophoh yper deka exoysiazontas toys ontas en teh polei 7.20  oti anthrohpos oyk estin dikaios en teh geh os poiehsei agathon kai oych amartehsetai 7.21  kai ge eis pantas toys logoys oys lalehsoysin meh thehs kardian soy opohs meh akoysehs toy doyloy soy katarohmenoy se 7.22  oti pleistakis ponehreysetai se kai kathodoys pollas kakohsei kardian soy opohs kai ge sy katehrasoh eteroys 7.23  panta tayta epeirasa en teh sophia eipa sophisthehsomai kai ayteh emakryntheh ap' emoy makran yper o ehn kai bathy bathos tis eyrehsei ayto 7.24  kai ayteh emakryntheh ap' emoy makran yper o ehn kai bathy bathos tis eyrehsei ayto 7.25  ekyklohsa egoh kai eh kardia moy toy gnohnai kai toy kataskepsasthai kai zehtehsai sophian kai psehphon kai toy gnohnai aseboys aphrosynehn kai sklehrian kai periphoran 7.26  kai eyriskoh egoh pikroteron yper thanaton syn tehn gynaika ehtis estin thehreymata kai sagehnai kardia aytehs desmoi cheires aytehs agathos pro prosohpoy toy theoy exairethehsetai ap' aytehs kai amartanohn syllehmphthehsetai en ayteh 7.27  ide toyto eyron eipen o ekklehsiastehs mia teh mia toy eyrein logismon 7.28  on eti ezehtehsen eh psycheh moy kai oych eyron anthrohpon ena apo chiliohn eyron kai gynaika en pasi toytois oych eyron 7.29  plehn ide toyto eyron o epoiehsen o theos syn ton anthrohpon eytheh kai aytoi ezehtehsan logismoys polloys

7.1  טֹוב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טֹוב וְיֹום הַמָּוֶת מִיֹּום הִוָּלְדֹו׃ 7.2  טֹוב לָלֶכֶת אֶל־בֵּית־אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל־בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סֹוף כָּל־הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל־לִבֹּו׃ 7.3  טֹוב כַּעַס מִשְּׂחֹק כִּי־בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב׃ 7.4  לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה׃ 7.5  טֹוב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים׃ 7.6  כִּי כְקֹול הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל וְגַם־זֶה הָבֶל׃ 7.7  כִּי הָעֹשֶׁק יְהֹולֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת־לֵב מַתָּנָה׃ 7.8  טֹוב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתֹו טֹוב אֶרֶךְ־רוּחַ מִגְּבַהּ־רוּחַ׃ 7.9  אַל־תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעֹוס כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ׃ 7.10  אַל־תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טֹובִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל־זֶה׃ 7.11  טֹובָה חָכְמָה עִם־נַחֲלָה וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ׃ 7.12  כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרֹון דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ׃ 7.13  רְאֵה אֶת־מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתֹו׃ 7.14  בְּיֹום טֹובָה הֱיֵה בְטֹוב וּבְיֹום רָעָה רְאֵה גַּם אֶת־זֶה לְעֻמַּת־זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל־דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה׃ 7.15  אֶת־הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקֹו וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתֹו׃ 7.16  אַל־תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל־תִּתְחַכַּם יֹותֵר לָמָּה תִּשֹּׁומֵם׃ 7.17  אַל־תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל־תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ׃ 7.18  טֹוב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם־מִזֶּה אַל־תַּנַּח אֶת־יָדֶךָ כִּי־יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת־כֻּלָּם׃ 7.19  הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר׃ 7.20  כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה־טֹּוב וְלֹא יֶחֱטָא׃ 7.21  גַּם לְכָל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל־תִּתֵּן לִבֶּךָ אֲשֶׁר לֹא־תִשְׁמַע אֶת־עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ׃ 7.22  כִּי גַּם־פְּעָמִים רַבֹּות יָדַע לִבֶּךָ אֲשֶׁר גַּם־ [אַתְּ כ] (אַתָּה ק) קִלַּלְתָּ אֲחֵרִים׃ 7.23  כָּל־זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחֹוקָה מִמֶּנִּי׃ 7.24  רָחֹוק מַה־שֶּׁהָיָה וְעָמֹק ׀ עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ׃ 7.25  סַבֹּותִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבֹּון וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל וְהַסִּכְלוּת הֹולֵלֹות׃ 7.26  וּמֹוצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת־הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־הִיא מְצֹודִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טֹוב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחֹוטֵא יִלָּכֶד בָּהּ׃ 7.27  רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבֹּון׃ 7.28  אֲשֶׁר עֹוד־בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל־אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי׃ 7.29  לְבַד רְאֵה־זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנֹות רַבִּים׃

7.1  Towb xxem mixxaemaen Towb wjowm Hamaawaet mijowm Hiwaaldow׃ 7.2  Towb laalaekaet Aael-bejt-Aebael milaekaet Aael-bejt mixxtaeH baAaxxaer HwA sowp kaal-HaaAaadaam wHahaj jiten Aael-libow׃ 7.3  Towb kaOas mixhoq kij-broOa paanijm jijTab leb׃ 7.4  leb hakaamijm bbejt Aebael wleb ksijlijm bbejt ximhaaH׃ 7.5  Towb lixxmoOa gaOarat haakaam meAijxx xxomeOa xxijr ksijlijm׃ 7.6  kij kqowl Hasijrijm tahat Hasijr ken xhoq Haksijl wgam-zaeH Haabael׃ 7.7  kij HaaOoxxaeq jHowlel haakaam wijAabed Aaet-leb mataanaaH׃ 7.8  Towb Aaharijt daabaar mereAxxijtow Towb Aaeraek-rwha migbaH-rwha׃ 7.9  Aal-tbaHel brwhakaa likOows kij kaOas bhejq ksijlijm jaanwha׃ 7.10  Aal-toAmar maeH HaajaaH xxaeHajaamijm HaariAxxonijm Haajw Towbijm meAelaeH kij loA mehaakmaaH xxaaAaltaa Oal-zaeH׃ 7.11  TowbaaH haakmaaH Oim-nahalaaH wjoter lroAej Haxxaamaexx׃ 7.12  kij bcel HahaakmaaH bcel Hakaasaep wjitrown daOat HahaakmaaH thajaeH bOaalaejHaa׃ 7.13  rAeH Aaet-maOaxeH HaaAaeloHijm kij mij jwkal ltaqen Aet Aaxxaer Oiwtow׃ 7.14  bjowm TowbaaH HaejeH bTowb wbjowm raaOaaH rAeH gam Aaet-zaeH lOumat-zaeH OaaxaaH HaaAaeloHijm Oal-dibrat xxaeloA jimcaaA HaaAaadaam Aaharaajw mAwmaaH׃ 7.15  Aaet-Hakol raaAijtij bijmej Haeblij jexx cadijq Aobed bcidqow wjexx raaxxaaO maAarijk braaOaatow׃ 7.16  Aal-tHij cadijq HarbeH wAal-tithakam jowter laamaaH tixxowmem׃ 7.17  Aal-tirxxaO HarbeH wAal-tHij saakaal laamaaH taamwt bloA Oitaekaa׃ 7.18  Towb Aaxxaer taeAaehoz baazaeH wgam-mizaeH Aal-tanah Aaet-jaadaekaa kij-jreA AaeloHijm jeceA Aaet-kulaam׃ 7.19  HahaakmaaH taaOoz laehaakaam meOaxaaraaH xxalijTijm Aaxxaer Haajw baaOijr׃ 7.20  kij Aaadaam Aejn cadijq baaAaaraec Aaxxaer jaOaxaeH-Towb wloA jaehaeTaaA׃ 7.21  gam lkaal-Hadbaarijm Aaxxaer jdaberw Aal-titen libaekaa Aaxxaer loA-tixxmaO Aaet-Oabdkaa mqallaekaa׃ 7.22  kij gam-pOaamijm rabowt jaadaO libaekaa Aaxxaer gam- [Aat k] (AataaH q) qilaltaa Aaherijm׃ 7.23  kaal-zoH nisijtij bahaakmaaH Aaamartij AaehkaamaaH wHijA rhowqaaH mimaenij׃ 7.24  raahowq maH-xxaeHaajaaH wOaamoq Oaamoq mij jimcaaAaenw׃ 7.25  sabowtij Aanij wlibij laadaOat wlaatwr wbaqexx haakmaaH whaexxbown wlaadaOat raexxaO kaesael wHasiklwt Howlelowt׃ 7.26  wmowcaeA Aanij mar mimaawaet Aaet-HaaAixxaaH Aaxxaer-HijA mcowdijm waharaamijm libaaH Aaswrijm jaadaejHaa Towb lipnej HaaAaeloHijm jimaaleT mimaenaaH whowTeA jilaakaed baaH׃ 7.27  rAeH zaeH maacaaAtij AaamraaH qoHaelaet Aahat lAahat limcoA haexxbown׃ 7.28  Aaxxaer Oowd-biqxxaaH napxxij wloA maacaaAtij Aaadaam Aaehaad meAaelaep maacaaAtij wAixxaaH bkaal-AelaeH loA maacaaAtij׃ 7.29  lbad rAeH-zaeH maacaaAtij Aaxxaer OaaxaaH HaaAaeloHijm Aaet-HaaAaadaam jaaxxaar wHemaaH biqxxw hixxbonowt rabijm׃

7.1  טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו׃ 7.2  טוב ללכת אל־בית־אבל מלכת אל־בית משתה באשר הוא סוף כל־האדם והחי יתן אל־לבו׃ 7.3  טוב כעס משחק כי־ברע פנים ייטב לב׃ 7.4  לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה׃ 7.5  טוב לשמע גערת חכם מאיש שמע שיר כסילים׃ 7.6  כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחק הכסיל וגם־זה הבל׃ 7.7  כי העשק יהולל חכם ויאבד את־לב מתנה׃ 7.8  טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך־רוח מגבה־רוח׃ 7.9  אל־תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח׃ 7.10  אל־תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על־זה׃ 7.11  טובה חכמה עם־נחלה ויתר לראי השמש׃ 7.12  כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה׃ 7.13  ראה את־מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו׃ 7.14  ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את־זה לעמת־זה עשה האלהים על־דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה׃ 7.15  את־הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו׃ 7.16  אל־תהי צדיק הרבה ואל־תתחכם יותר למה תשומם׃ 7.17  אל־תרשע הרבה ואל־תהי סכל למה תמות בלא עתך׃ 7.18  טוב אשר תאחז בזה וגם־מזה אל־תנח את־ידך כי־ירא אלהים יצא את־כלם׃ 7.19  החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר׃ 7.20  כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה־טוב ולא יחטא׃ 7.21  גם לכל־הדברים אשר ידברו אל־תתן לבך אשר לא־תשמע את־עבדך מקללך׃ 7.22  כי גם־פעמים רבות ידע לבך אשר גם־ [את כ] (אתה ק) קללת אחרים׃ 7.23  כל־זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני׃ 7.24  רחוק מה־שהיה ועמק ׀ עמק מי ימצאנו׃ 7.25  סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות׃ 7.26  ומוצא אני מר ממות את־האשה אשר־היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה׃ 7.27  ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצא חשבון׃ 7.28  אשר עוד־בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל־אלה לא מצאתי׃ 7.29  לבד ראה־זה מצאתי אשר עשה האלהים את־האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים׃

7.1  Twb xm mxmn Twb wjwm Hmwt mjwm Hwldw׃ 7.2  Twb llkt Al-bjt-Abl mlkt Al-bjt mxtH bAxr HwA swp kl-HAdm wHhj jtn Al-lbw׃ 7.3  Twb kOs mxhq kj-brO pnjm jjTb lb׃ 7.4  lb hkmjm bbjt Abl wlb ksjljm bbjt xmhH׃ 7.5  Twb lxmO gOrt hkm mAjx xmO xjr ksjljm׃ 7.6  kj kqwl Hsjrjm tht Hsjr kn xhq Hksjl wgm-zH Hbl׃ 7.7  kj HOxq jHwll hkm wjAbd At-lb mtnH׃ 7.8  Twb Ahrjt dbr mrAxjtw Twb Ark-rwh mgbH-rwh׃ 7.9  Al-tbHl brwhk lkOws kj kOs bhjq ksjljm jnwh׃ 7.10  Al-tAmr mH HjH xHjmjm HrAxnjm Hjw Twbjm mAlH kj lA mhkmH xAlt Ol-zH׃ 7.11  TwbH hkmH Om-nhlH wjtr lrAj Hxmx׃ 7.12  kj bcl HhkmH bcl Hksp wjtrwn dOt HhkmH thjH bOljH׃ 7.13  rAH At-mOxH HAlHjm kj mj jwkl ltqn At Axr Owtw׃ 7.14  bjwm TwbH HjH bTwb wbjwm rOH rAH gm At-zH lOmt-zH OxH HAlHjm Ol-dbrt xlA jmcA HAdm Ahrjw mAwmH׃ 7.15  At-Hkl rAjtj bjmj Hblj jx cdjq Abd bcdqw wjx rxO mArjk brOtw׃ 7.16  Al-tHj cdjq HrbH wAl-tthkm jwtr lmH txwmm׃ 7.17  Al-trxO HrbH wAl-tHj skl lmH tmwt blA Otk׃ 7.18  Twb Axr tAhz bzH wgm-mzH Al-tnh At-jdk kj-jrA AlHjm jcA At-klm׃ 7.19  HhkmH tOz lhkm mOxrH xljTjm Axr Hjw bOjr׃ 7.20  kj Adm Ajn cdjq bArc Axr jOxH-Twb wlA jhTA׃ 7.21  gm lkl-Hdbrjm Axr jdbrw Al-ttn lbk Axr lA-txmO At-Obdk mqllk׃ 7.22  kj gm-pOmjm rbwt jdO lbk Axr gm- [At k] (AtH q) qllt Ahrjm׃ 7.23  kl-zH nsjtj bhkmH Amrtj AhkmH wHjA rhwqH mmnj׃ 7.24  rhwq mH-xHjH wOmq Omq mj jmcAnw׃ 7.25  sbwtj Anj wlbj ldOt wltwr wbqx hkmH whxbwn wldOt rxO ksl wHsklwt Hwllwt׃ 7.26  wmwcA Anj mr mmwt At-HAxH Axr-HjA mcwdjm whrmjm lbH Aswrjm jdjH Twb lpnj HAlHjm jmlT mmnH whwTA jlkd bH׃ 7.27  rAH zH mcAtj AmrH qHlt Aht lAht lmcA hxbwn׃ 7.28  Axr Owd-bqxH npxj wlA mcAtj Adm Ahd mAlp mcAtj wAxH bkl-AlH lA mcAtj׃ 7.29  lbd rAH-zH mcAtj Axr OxH HAlHjm At-HAdm jxr wHmH bqxw hxbnwt rbjm׃

7.1  Melius est nomen bonum quam unguenta pretiosa, et dies mortis die nativitatis. 7.2  Melius est ire ad domum luctus quam ad domum convivii; in illa enim finis cunctorum hominum, et vivens hoc conferet in corde. 7.3  Melior est tristitia risu, quia per tristitiam vultus corrigitur animus. 7.4  Cor sapientium in domo luctus, et cor stultorum in domo laetitiae. 7.5  Melius est a sapiente corripi quam laetari stultorum canticis, 7.6  quia sicut sonitus spinarum ardentium sub olla, sic risus stulti. Sed et hoc vanitas. 7.7  Quia calumnia stultum facit sapientem, et munus cor insanire facit. 7.8  “ Melior est finis negotii quam principium, melior est patiens arrogante ”. 7.9  Ne sis velox in animo ad irascendum, quia ira in sinu stulti requiescit. 7.10  Ne dicas: “Quid, putas, causae est quod priora tempora meliora fuere quam nunc sunt? ”. Non enim ex sapientia interrogas de hoc. 7.11  Bona est sapientia cum divitiis et prodest videntibus solem. 7.12  Sicut enim protegit sapientia, sic protegit pecunia; hoc autem plus habet eruditio, quod sapientia vitam tribuit possessori suo. 7.13  Considera opera Dei: quod nemo possit corrigere, quod ille curvum fecerit. 7.14  In die bona fruere bonis et in die mala considera: sicut hanc, sic et illam fecit Deus, ita ut non inveniat homo quidquam de futuro. 7.15  Cuncta vidi in diebus vanitatis meae: est iustus, qui perit in iustitia sua, et impius, qui multo vivit tempore in malitia sua. 7.16  Noli esse nimis iustus neque sapiens supra modum! Cur te perdere vis? 7.17  Ne agas nimis impie et noli esse stultus! Cur mori debeas in tempore non tuo? 7.18  Bonum est ut, quod habes, teneas, sed et ab illo ne subtrahas manum tuam, quia qui timet Deum, utrumque devitat. 7.19  Sapientia confortabit sapientem super decem principes civitatis. 7.20  Nullus enim homo iustus in terra, qui faciat bonum et non peccet. 7.21  Sed et cunctis sermonibus, qui dicuntur, ne accommodes cor tuum, ne forte audias servum tuum maledicentem tibi; 7.22  scit enim conscientia tua, quia et tu crebro maledixisti aliis. 7.23  Cuncta tentavi in sapientia, dixi: “ Sapiens efficiar ”. 7.24  Et ipsa longius recessit a me. Longe est, quod fuit; et alta est profunditas. Quis inveniet eam? 7.25  Lustravi universa animo meo, ut scirem et considerarem et quaererem sapientiam et rationem et ut cognoscerem impietatem esse stultitiam et errorem imprudentiam. 7.26  Et invenio amariorem morte mulierem, quae laqueus venatorum est, et sagena cor eius, vincula sunt manus illius. Qui placet Deo, effugiet eam; qui autem peccator est, capietur ab illa. 7.27  Ecce hoc inveni, dixit Ecclesiastes, unum et alterum, ut invenirem rationem, 7.28  quam adhuc quaerit anima mea, et non inveni: Hominem de mille unum repperi, mulierem ex omnibus non inveni. 7.29  Ecce solummodo hoc inveni: Quod fecerit Deus hominem rectum, et ipsi quaesierint infinitas quaestiones.

8.1  Wer ist wie der Weise, und wer versteht die Deutung der Worte? Die Weisheit eines Menschen erleuchtet sein Angesicht, und die Kraft seiner Augen wird verdoppelt. 8.2  Bewahre mein königliches Wort wie einen göttlichen Schwur! 8.3  Laß dich nicht von des Königs Angesicht verscheuchen und vertritt keine schlechte Sache; denn er tut alles, was er will. 8.4  Denn des Königs Wort ist mächtig, und wer darf zu ihm sagen: Was machst du? 8.5  Wer das Gebot bewahrt, berücksichtigt keine böse Sache; aber das Herz des Weisen nimmt Rücksicht auf Zeit und Gericht. 8.6  Denn für jegliches Vornehmen gibt es eine Zeit und ein Gericht; denn das Böse des Menschen lastet schwer auf ihm. 8.7  Denn er weiß nicht, was geschehen wird; und wer zeigt ihm an, wie es geschehen wird? 8.8  Kein Mensch hat Macht über den Wind, daß er den Wind zurückhalten könnte; so gebietet auch keiner über den Tag des Todes, und im Kriege gibt es keine Entlassung, und der Frevel rettet den nicht, welcher ihn verübt. 8.9  Dies alles habe ich gesehen und mein Herz all dem Treiben gewidmet, das unter der Sonne geschieht, in einer Zeit, da ein Mensch über den andern herrscht zu seinem Schaden. 8.10  Ich sah auch, wie Gottlose begraben wurden und zur Ruhe eingingen, während solche, die ordentlich gelebt hatten, den heiligen Ort verlassen mußten und vergessen wurden in der Stadt; auch das ist eitel! 8.11  Weil der Richterspruch nicht eilends vollzogen wird, darum ist das Herz der Menschenkinder voll, Böses zu tun. 8.12  Wenn auch ein Sünder hundertmal Böses tut und lange lebt, so weiß ich doch, daß es denen gut gehen wird, die Gott fürchten, die sich scheuen vor ihm. 8.13  Aber dem Gottlosen wird es nicht wohl ergehen, und er wird seine Tage nicht wie ein Schatten verlängern, da er sich vor Gott nicht fürchtet! 8.14  Es ist eine Eitelkeit, die auf Erden geschieht, daß es Gerechte gibt, welche gleichsam das Schicksal der Gottlosen trifft, und Gottlose, denen es ergeht nach dem Werk der Gerechten. Ich habe gesagt, daß auch das eitel sei. 8.15  Darum habe ich die Freude gepriesen, da es nichts Besseres gibt für den Menschen unter der Sonne, als zu essen und zu trinken und fröhlich zu sein, daß ihn das begleiten soll bei seiner Mühe alle Tage seines Lebens, welche Gott ihm gibt unter der Sonne. 8.16  Als ich mein Herz darauf richtete, die Weisheit zu erkennen und die Mühe zu betrachten, die man sich auf Erden gibt, daß man auch Tag und Nacht keinen Schlaf in ihren Augen sieht, 8.17  da sah ich bezüglich des ganzen Werkes Gottes, daß der Mensch das Werk nicht ergründen kann, welches unter der Sonne getan wird. Wiewohl der Mensch sich Mühe gibt, es zu erforschen, so kann er es nicht ergründen; und wenn auch der Weise behauptet, er verstehe es, so kann er es nicht finden.

8.1  τίς οἶδεν σοφούς καὶ τίς οἶδεν λύσιν ῥήματος σοφία ἀνθρώπου φωτιεῖ πρόσωπον αὐτοῦ καὶ ἀναιδὴς προσώπῳ αὐτοῦ μισηθήσεται 8.2  στόμα βασιλέως φύλαξον καὶ περὶ λόγου ὅρκου θεοῦ μὴ σπουδάσῃς 8.3  στόμα βασιλέως φύλαξον καὶ περὶ λόγου ὅρκου θεοῦ μὴ σπουδάσῃς ἀπὸ προσώπου αὐτοῦ πορεύσῃ μὴ στῇς ἐν λόγῳ πονηρῷ ὅτι πᾶν ὃ ἐὰν θελήσῃ ποιήσει 8.4  καθὼς λαλεῖ βασιλεὺς ἐξουσιάζων καὶ τίς ἐρεῖ αὐτῷ τί ποιήσεις 8.5  ὁ φυλάσσων ἐντολὴν οὐ γνώσεται ῥῆμα πονηρόν καὶ καιρὸν κρίσεως γινώσκει καρδία σοφοῦ 8.6  ὅτι παντὶ πράγματι ἔστιν καιρὸς καὶ κρίσις ὅτι γνῶσις τοῦ ἀνθρώπου πολλὴ ἐπ' αὐτόν 8.7  ὅτι οὐκ ἔστιν γινώσκων τί τὸ ἐσόμενον ὅτι καθὼς ἔσται τίς ἀναγγελεῖ αὐτῷ 8.8  οὐκ ἔστιν ἄνθρωπος ἐξουσιάζων ἐν πνεύματι τοῦ κωλῦσαι σὺν τὸ πνεῦμα καὶ οὐκ ἔστιν ἐξουσία ἐν ἡμέρᾳ τοῦ θανάτου καὶ οὐκ ἔστιν ἀποστολὴ ἐν τῷ πολέμῳ καὶ οὐ διασώσει ἀσέβεια τὸν παρ' αὐτῆς 8.9  καὶ σὺν πᾶν τοῦτο εἶδον καὶ ἔδωκα τὴν καρδίαν μου εἰς πᾶν ποίημα ὃ πεποίηται ὑπὸ τὸν ἥλιον τὰ ὅσα ἐξουσιάσατο ὁ ἄνθρωπος ἐν ἀνθρώπῳ τοῦ κακῶσαι αὐτόν 8.10  καὶ τότε εἶδον ἀσεβεῖς εἰς τάφους εἰσαχθέντας καὶ ἐκ τόπου ἁγίου ἐπορεύθησαν καὶ ἐπῃνέθησαν ἐν τῇ πόλει ὅτι οὕτως ἐποίησαν καί γε τοῦτο ματαιότης 8.11  ὅτι οὐκ ἔστιν γινομένη ἀντίρρησις ἀπὸ τῶν ποιούντων τὸ πονηρὸν ταχύ διὰ τοῦτο ἐπληροφορήθη καρδία υἱῶν τοῦ ἀνθρώπου ἐν αὐτοῖς τοῦ ποιῆσαι τὸ πονηρόν 8.12  ὃς ἥμαρτεν ἐποίησεν τὸ πονηρὸν ἀπὸ τότε καὶ ἀπὸ μακρότητος αὐτῷ ὅτι καί γε γινώσκω ἐγὼ ὅτι ἔσται ἀγαθὸν τοῖς φοβουμένοις τὸν θεόν ὅπως φοβῶνται ἀπὸ προσώπου αὐτοῦ 8.13  καὶ ἀγαθὸν οὐκ ἔσται τῷ ἀσεβεῖ καὶ οὐ μακρυνεῖ ἡμέρας ἐν σκιᾷ ὃς οὐκ ἔστιν φοβούμενος ἀπὸ προσώπου τοῦ θεοῦ 8.14  ἔστιν ματαιότης ἣ πεποίηται ἐπὶ τῆς γῆς ὅτι εἰσὶ δίκαιοι ὅτι φθάνει πρὸς αὐτοὺς ὡς ποίημα τῶν ἀσεβῶν καὶ εἰσὶν ἀσεβεῖς ὅτι φθάνει πρὸς αὐτοὺς ὡς ποίημα τῶν δικαίων εἶπα ὅτι καί γε τοῦτο ματαιότης 8.15  καὶ ἐπῄνεσα ἐγὼ σὺν τὴν εὐφροσύνην ὅτι οὐκ ἔστιν ἀγαθὸν τῷ ἀνθρώπῳ ὑπὸ τὸν ἥλιον ὅτι εἰ μὴ τοῦ φαγεῖν καὶ τοῦ πιεῖν καὶ τοῦ εὐφρανθῆναι καὶ αὐτὸ συμπροσέσται αὐτῷ ἐν μόχθῳ αὐτοῦ ἡμέρας ζωῆς αὐτοῦ ὅσας ἔδωκεν αὐτῷ ὁ θεὸς ὑπὸ τὸν ἥλιον 8.16  ἐν οἷς ἔδωκα τὴν καρδίαν μου τοῦ γνῶναι σοφίαν καὶ τοῦ ἰδεῖν τὸν περισπασμὸν τὸν πεποιημένον ἐπὶ τῆς γῆς ὅτι καί γε ἐν ἡμέρᾳ καὶ ἐν νυκτὶ ὕπνον ἐν ὀφθαλμοῖς αὐτοῦ οὐκ ἔστιν βλέπων 8.17  καὶ εἶδον σὺν πάντα τὰ ποιήματα τοῦ θεοῦ ὅτι οὐ δυνήσεται ἄνθρωπος τοῦ εὑρεῖν σὺν τὸ ποίημα τὸ πεποιημένον ὑπὸ τὸν ἥλιον ὅσα ἂν μοχθήσῃ ὁ ἄνθρωπος τοῦ ζητῆσαι καὶ οὐχ εὑρήσει καί γε ὅσα ἂν εἴπῃ ὁ σοφὸς τοῦ γνῶναι οὐ δυνήσεται τοῦ εὑρεῖν

8.1  tis oiden sophoys kai tis oiden lysin rehmatos sophia anthrohpoy phohtiei prosohpon aytoy kai anaidehs prosohpoh aytoy misehthehsetai 8.2  stoma basileohs phylaxon kai peri logoy orkoy theoy meh spoydasehs 8.3  stoma basileohs phylaxon kai peri logoy orkoy theoy meh spoydasehs apo prosohpoy aytoy poreyseh meh stehs en logoh ponehroh oti pan o ean thelehseh poiehsei 8.4  kathohs lalei basileys exoysiazohn kai tis erei aytoh ti poiehseis 8.5  o phylassohn entolehn oy gnohsetai rehma ponehron kai kairon kriseohs ginohskei kardia sophoy 8.6  oti panti pragmati estin kairos kai krisis oti gnohsis toy anthrohpoy polleh ep' ayton 8.7  oti oyk estin ginohskohn ti to esomenon oti kathohs estai tis anaggelei aytoh 8.8  oyk estin anthrohpos exoysiazohn en pneymati toy kohlysai syn to pneyma kai oyk estin exoysia en ehmera toy thanatoy kai oyk estin apostoleh en toh polemoh kai oy diasohsei asebeia ton par' aytehs 8.9  kai syn pan toyto eidon kai edohka tehn kardian moy eis pan poiehma o pepoiehtai ypo ton ehlion ta osa exoysiasato o anthrohpos en anthrohpoh toy kakohsai ayton 8.10  kai tote eidon asebeis eis taphoys eisachthentas kai ek topoy agioy eporeythehsan kai epehnethehsan en teh polei oti oytohs epoiehsan kai ge toyto mataiotehs 8.11  oti oyk estin ginomeneh antirrehsis apo tohn poioyntohn to ponehron tachy dia toyto eplehrophorehtheh kardia yiohn toy anthrohpoy en aytois toy poiehsai to ponehron 8.12  os ehmarten epoiehsen to ponehron apo tote kai apo makrotehtos aytoh oti kai ge ginohskoh egoh oti estai agathon tois phoboymenois ton theon opohs phobohntai apo prosohpoy aytoy 8.13  kai agathon oyk estai toh asebei kai oy makrynei ehmeras en skia os oyk estin phoboymenos apo prosohpoy toy theoy 8.14  estin mataiotehs eh pepoiehtai epi tehs gehs oti eisi dikaioi oti phthanei pros aytoys ohs poiehma tohn asebohn kai eisin asebeis oti phthanei pros aytoys ohs poiehma tohn dikaiohn eipa oti kai ge toyto mataiotehs 8.15  kai epehnesa egoh syn tehn eyphrosynehn oti oyk estin agathon toh anthrohpoh ypo ton ehlion oti ei meh toy phagein kai toy piein kai toy eyphranthehnai kai ayto symprosestai aytoh en mochthoh aytoy ehmeras zohehs aytoy osas edohken aytoh o theos ypo ton ehlion 8.16  en ois edohka tehn kardian moy toy gnohnai sophian kai toy idein ton perispasmon ton pepoiehmenon epi tehs gehs oti kai ge en ehmera kai en nykti ypnon en ophthalmois aytoy oyk estin blepohn 8.17  kai eidon syn panta ta poiehmata toy theoy oti oy dynehsetai anthrohpos toy eyrein syn to poiehma to pepoiehmenon ypo ton ehlion osa an mochthehseh o anthrohpos toy zehtehsai kai oych eyrehsei kai ge osa an eipeh o sophos toy gnohnai oy dynehsetai toy eyrein

8.1  מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יֹודֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא׃ 8.2  אֲנִי פִּי־מֶלֶךְ שְׁמֹור וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים׃ 8.3  אַל־תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ אַל־תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע כִּי כָּל־אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה׃ 8.4  בַּאֲשֶׁר דְּבַר־מֶלֶךְ שִׁלְטֹון וּמִי יֹאמַר־לֹו מַה־תַּעֲשֶׂה׃ 8.5  שֹׁומֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם׃ 8.6  כִּי לְכָל־חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי־רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו׃ 8.7  כִּי־אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה־שֶּׁיִּהְיֶה כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לֹו׃ 8.8  אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלֹוא אֶת־הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטֹון בְּיֹום הַמָּוֶת וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה וְלֹא־יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת־בְּעָלָיו׃ 8.9  אֶת־כָּל־זֶה רָאִיתִי וְנָתֹון אֶת־לִבִּי לְכָל־מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לֹו׃ 8.10  וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ וּמִמְּקֹום קָדֹושׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן־עָשׂוּ גַּם־זֶה הָבֶל׃ 8.11  אֲשֶׁר אֵין־נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל־כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי־הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשֹׂות רָע׃ 8.12  אֲשֶׁר חֹטֶא עֹשֶׂה רָע מְאַת וּמַאֲרִיךְ לֹו כִּי גַּם־יֹודֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה־טֹּוב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו׃ 8.13  וְטֹוב לֹא־יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא־יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים׃ 8.14  יֶשׁ־הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר ׀ יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים אָמַרְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל׃ 8.15  וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת־הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין־טֹוב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם־לֶאֱכֹול וְלִשְׁתֹּות וְלִשְׂמֹוחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלֹו יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר־נָתַן־לֹו הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ 8.16  כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת־לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְלִרְאֹות אֶת־הָעִנְיָן אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל־הָאָרֶץ כִּי גַם בַּיֹּום וּבַלַּיְלָה שֵׁנָה בְּעֵינָיו אֵינֶנּוּ רֹאֶה׃ 8.17  וְרָאִיתִי אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצֹוא אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא וְגַם אִם־יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לֹא יוּכַל לִמְצֹא׃

8.1  mij kHaehaakaam wmij jowdeOa pexxaer daabaar haakmat Aaadaam taaAijr paanaajw wOoz paanaajw jxxunaeA׃ 8.2  Aanij pij-maelaek xxmowr wOal dibrat xxbwOat AaeloHijm׃ 8.3  Aal-tibaaHel mipaanaajw telek Aal-taOamod bdaabaar raaO kij kaal-Aaxxaer jahpoc jaOaxaeH׃ 8.4  baAaxxaer dbar-maelaek xxilTown wmij joAmar-low maH-taOaxaeH׃ 8.5  xxowmer micwaaH loA jedaO daabaar raaO wOet wmixxpaaT jedaO leb haakaam׃ 8.6  kij lkaal-hepaec jexx Oet wmixxpaaT kij-raaOat HaaAaadaam rabaaH Oaalaajw׃ 8.7  kij-Aejnaenw jodeOa maH-xxaejiHjaeH kij kaAaxxaer jiHjaeH mij jagijd low׃ 8.8  Aejn Aaadaam xxalijT baarwha liklowA Aaet-Haarwha wAejn xxilTown bjowm Hamaawaet wAejn mixxlahat bamilhaamaaH wloA-jmaleT raexxaO Aaet-bOaalaajw׃ 8.9  Aaet-kaal-zaeH raaAijtij wnaatown Aaet-libij lkaal-maOaxaeH Aaxxaer naOaxaaH tahat Haxxaamaexx Oet Aaxxaer xxaalaT HaaAaadaam bAaadaam lraO low׃ 8.10  wbken raaAijtij rxxaaOijm qburijm waabaaAw wmimqowm qaadowxx jHalekw wjixxtakhw baaOijr Aaxxaer ken-Oaaxw gam-zaeH Haabael׃ 8.11  Aaxxaer Aejn-naOaxaaH pitgaam maOaxeH HaaraaOaaH mHeraaH Oal-ken maaleA leb bnej-HaaAaadaam baaHaem laOaxowt raaO׃ 8.12  Aaxxaer hoTaeA OoxaeH raaO mAat wmaAarijk low kij gam-jowdeOa Aaanij Aaxxaer jiHjaeH-Towb ljirAej HaaAaeloHijm Aaxxaer jijrAw milpaanaajw׃ 8.13  wTowb loA-jiHjaeH laaraaxxaaO wloA-jaAarijk jaamijm kacel Aaxxaer Aejnaenw jaareA milipnej AaeloHijm׃ 8.14  jaexx-Haebael Aaxxaer naOaxaaH Oal-HaaAaaraec Aaxxaer jexx cadijqijm Aaxxaer magijOa AaleHaem kmaOaxeH HaarxxaaOijm wjexx rxxaaOijm xxaemagijOa AaleHaem kmaOaxeH Hacadijqijm Aaamartij xxaegam-zaeH Haabael׃ 8.15  wxxibahtij Aanij Aaet-HaximhaaH Aaxxaer Aejn-Towb laaAaadaam tahat Haxxaemaexx kij Aim-laeAaekowl wlixxtowt wlixmowha wHwA jilwaenw baOamaalow jmej hajaajw Aaxxaer-naatan-low HaaAaeloHijm tahat Haxxaamaexx׃ 8.16  kaAaxxaer naatatij Aaet-libij laadaOat haakmaaH wlirAowt Aaet-HaaOinjaan Aaxxaer naOaxaaH Oal-HaaAaaraec kij gam bajowm wbalajlaaH xxenaaH bOejnaajw Aejnaenw roAaeH׃ 8.17  wraaAijtij Aaet-kaal-maOaxeH HaaAaeloHijm kij loA jwkal HaaAaadaam limcowA Aaet-HamaOaxaeH Aaxxaer naOaxaaH tahat-Haxxaemaexx bxxael Aaxxaer jaOamol HaaAaadaam lbaqexx wloA jimcaaA wgam Aim-joAmar Haehaakaam laadaOat loA jwkal limcoA׃

8.1  מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא׃ 8.2  אני פי־מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים׃ 8.3  אל־תבהל מפניו תלך אל־תעמד בדבר רע כי כל־אשר יחפץ יעשה׃ 8.4  באשר דבר־מלך שלטון ומי יאמר־לו מה־תעשה׃ 8.5  שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם׃ 8.6  כי לכל־חפץ יש עת ומשפט כי־רעת האדם רבה עליו׃ 8.7  כי־איננו ידע מה־שיהיה כי כאשר יהיה מי יגיד לו׃ 8.8  אין אדם שליט ברוח לכלוא את־הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא־ימלט רשע את־בעליו׃ 8.9  את־כל־זה ראיתי ונתון את־לבי לכל־מעשה אשר נעשה תחת השמש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו׃ 8.10  ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן־עשו גם־זה הבל׃ 8.11  אשר אין־נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על־כן מלא לב בני־האדם בהם לעשות רע׃ 8.12  אשר חטא עשה רע מאת ומאריך לו כי גם־יודע אני אשר יהיה־טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו׃ 8.13  וטוב לא־יהיה לרשע ולא־יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים׃ 8.14  יש־הבל אשר נעשה על־הארץ אשר ׀ יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם־זה הבל׃ 8.15  ושבחתי אני את־השמחה אשר אין־טוב לאדם תחת השמש כי אם־לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר־נתן־לו האלהים תחת השמש׃ 8.16  כאשר נתתי את־לבי לדעת חכמה ולראות את־הענין אשר נעשה על־הארץ כי גם ביום ובלילה שנה בעיניו איננו ראה׃ 8.17  וראיתי את־כל־מעשה האלהים כי לא יוכל האדם למצוא את־המעשה אשר נעשה תחת־השמש בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא וגם אם־יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא׃

8.1  mj kHhkm wmj jwdO pxr dbr hkmt Adm tAjr pnjw wOz pnjw jxnA׃ 8.2  Anj pj-mlk xmwr wOl dbrt xbwOt AlHjm׃ 8.3  Al-tbHl mpnjw tlk Al-tOmd bdbr rO kj kl-Axr jhpc jOxH׃ 8.4  bAxr dbr-mlk xlTwn wmj jAmr-lw mH-tOxH׃ 8.5  xwmr mcwH lA jdO dbr rO wOt wmxpT jdO lb hkm׃ 8.6  kj lkl-hpc jx Ot wmxpT kj-rOt HAdm rbH Oljw׃ 8.7  kj-Ajnnw jdO mH-xjHjH kj kAxr jHjH mj jgjd lw׃ 8.8  Ajn Adm xljT brwh lklwA At-Hrwh wAjn xlTwn bjwm Hmwt wAjn mxlht bmlhmH wlA-jmlT rxO At-bOljw׃ 8.9  At-kl-zH rAjtj wntwn At-lbj lkl-mOxH Axr nOxH tht Hxmx Ot Axr xlT HAdm bAdm lrO lw׃ 8.10  wbkn rAjtj rxOjm qbrjm wbAw wmmqwm qdwx jHlkw wjxtkhw bOjr Axr kn-Oxw gm-zH Hbl׃ 8.11  Axr Ajn-nOxH ptgm mOxH HrOH mHrH Ol-kn mlA lb bnj-HAdm bHm lOxwt rO׃ 8.12  Axr hTA OxH rO mAt wmArjk lw kj gm-jwdO Anj Axr jHjH-Twb ljrAj HAlHjm Axr jjrAw mlpnjw׃ 8.13  wTwb lA-jHjH lrxO wlA-jArjk jmjm kcl Axr Ajnnw jrA mlpnj AlHjm׃ 8.14  jx-Hbl Axr nOxH Ol-HArc Axr jx cdjqjm Axr mgjO AlHm kmOxH HrxOjm wjx rxOjm xmgjO AlHm kmOxH Hcdjqjm Amrtj xgm-zH Hbl׃ 8.15  wxbhtj Anj At-HxmhH Axr Ajn-Twb lAdm tht Hxmx kj Am-lAkwl wlxtwt wlxmwh wHwA jlwnw bOmlw jmj hjjw Axr-ntn-lw HAlHjm tht Hxmx׃ 8.16  kAxr nttj At-lbj ldOt hkmH wlrAwt At-HOnjn Axr nOxH Ol-HArc kj gm bjwm wbljlH xnH bOjnjw Ajnnw rAH׃ 8.17  wrAjtj At-kl-mOxH HAlHjm kj lA jwkl HAdm lmcwA At-HmOxH Axr nOxH tht-Hxmx bxl Axr jOml HAdm lbqx wlA jmcA wgm Am-jAmr Hhkm ldOt lA jwkl lmcA׃

8.1  Quis talis, ut sapiens est? Et quis cognovit solutionem re rum? Sapientia hominis illuminat vultum eius, et durities faciei illius commutatur. 8.2  Os regis observa et propter iuramenta Dei 8.3  ne festines recedere a facie eius neque permaneas in re mala, quia omne, quod voluerit, faciet. 8.4  Quia sermo illius potestate plenus est, nec dicere ei quisquam potest: “ Quare ita facis? ”. 8.5  Qui custodit praeceptum, non experietur quidquam mali; tempus et iudicium cor sapientis intellegit. 8.6  Omni enim negotio tempus est et iudicium, et multa hominis afflictio; 8.7  ignorat enim quid futurum sit, nam quomodo sit futurum, quis nuntiabit ei? 8.8  Non est in hominis potestate dominari super spiritum nec cohibere spiritum, nec habet potestatem supra diem mortis, nec ulla remissio est ingruente bello, neque salvabit impietas impium. 8.9  Omnia haec consideravi et dedi cor meum cunctis operibus, quae fiunt sub sole, quo tempore dominatur homo homini in malum suum. 8.10  Et ita vidi impios sepultos, discedentes de loco sancto; in oblivionem cadere in civitate, quod ita egerunt: sed et hoc vanitas est. 8.11  Etenim, quia non profertur cito sententia contra opera mala, ideo cor filiorum hominum repletur, ut perpetrent mala. 8.12  Nam peccator centies facit malum et prolongat sibi dies; verumtamen novi quod erit bonum timentibus Deum, qui verentur faciem eius. 8.13  Non sit bonum impio, nec prolongabit dies suos quasi umbram, qui non timet faciem Domini. 8.14  Est vanitas, quae fit super terram: sunt iusti, quibus mala proveniunt, quasi opera egerint impiorum, et sunt impii, quibus bona proveniunt, quasi iustorum facta habeant; sed et hoc vanissimum iudico. 8.15  Laudavi igitur laetitiam quod non esset homini bonum sub sole, nisi quod comederet et biberet atque gauderet et hoc solum secum auferret de labore suo in diebus vitae suae, quos dedit ei Deus sub sole. 8.16  Cum apposui cor meum, ut scirem sapientiam et intellegerem occupationem, quae versatur in terra, quod diebus et noctibus somnum non capit oculis, 8.17  ecce intellexi quod omnium operum Dei nullam possit homo invenire rationem eorum, quae fiunt sub sole; et quanto plus laboraverit homo ad quaerendum, tanto minus inveniet; etiamsi dixerit sapiens se nosse, non poterit reperire.

9.1  Dies alles habe ich mir zu Herzen genommen, und dies habe ich zu erkennen gesucht, daß die Gerechten und die Weisen und ihre Werke in der Hand Gottes sind. Der Mensch merkt weder Liebe noch Haß; es steht ihnen alles bevor, den einen wie den andern. 9.2  Es kann dem Gerechten dasselbe begegnen wie dem Gottlosen, dem Guten und Reinen wie dem Unreinen, dem, der opfert, wie dem, der nicht opfert; dem Guten wie dem Sünder, dem, welcher schwört, wie dem, welcher sich vor dem Eide fürchtet. 9.3  Das ist das Schlimme bei allem, was unter der Sonne geschieht, daß allen dasselbe begegnet; daher wird auch das Herz der Menschen voll Bosheit, und Übermut ist in ihren Herzen ihr Leben lang, und darnach müssen sie sterben! 9.4  Denn für jeden Lebendigen, wer er auch sei, ist noch Hoffnung (denn ein lebendiger Hund ist besser als ein toter Löwe); 9.5  denn die Lebendigen wissen, daß sie sterben müssen; aber die Toten wissen gar nichts, und es wird ihnen auch keine Belohnung mehr zuteil; denn man denkt nicht mehr an sie. 9.6  Ihre Liebe und ihr Haß wie auch ihr Eifer sind längst vergangen, und sie haben auf ewig keinen Anteil mehr an allem, was unter der Sonne geschieht. 9.7  So gehe nun hin, iß mit Freuden dein Brot und trinke deinen Wein mit gutem Gewissen; denn Gott hat dein Tun längst gebilligt! 9.8  Deine Kleider seien jederzeit weiß, und laß auf deinem Haupte das Öl nie fehlen. 9.9  Genieße das Leben mit dem Weibe, das du liebst, alle Tage des eitlen Lebens, welches er dir unter der Sonne gibt in dieser vergänglichen Zeit; denn das ist dein Teil am Leben und an der Mühe, womit du dich abmühst unter der Sonne. 9.10  Alles, was deine Hand zu tun vorfindet, das tue mit deiner ganzen Kraft; denn im Totenreich, dahin du gehst, ist kein Wirken mehr und kein Planen, keine Wissenschaft und keine Weisheit! 9.11  Und wiederum sah ich unter der Sonne, daß nicht die Schnellen den Wettlauf gewinnen, noch die Starken die Schlacht, daß nicht die Weisen das Brot, auch nicht die Verständigen den Reichtum, noch die Erfahrenen Gunst erlangen, sondern daß alles auf Zeit und Umstände ankommt. 9.12  Denn auch seine Zeit kennt der Mensch nicht, so wenig wie die Fische, welche mit dem bösen Netze gefangen werden, und wie die Vögel, welche man mit der Schlinge fängt; gleich diesen werden auch die Menschenkinder gefangen zur Zeit des Unglücks, wenn es plötzlich über sie kommt. 9.13  Auch das habe ich als Weisheit angesehen unter der Sonne, und sie schien mir groß: 9.14  Gegen eine kleine Stadt, in welcher wenig Männer waren, kam ein großer König und belagerte sie und baute große Belagerungstürme wider sie. 9.15  Da fand sich in derselben Stadt ein armer, aber weiser Mann, der rettete die Stadt durch seine Weisheit, und kein Mensch hatte an diesen armen Mann gedacht. 9.16  Da sprach ich: Weisheit ist besser als Stärke! Aber die Weisheit des Armen ist verachtet, und man hört nicht auf ihn. 9.17  Die Worte der Weisen, die man in der Stille vernimmt, sind besser als das Schreien eines Herrschers unter den Narren. 9.18  Weisheit ist besser als Kriegsgerät; aber ein einziger Sünder verdirbt viel Gutes.

9.1  ὅτι σὺν πᾶν τοῦτο ἔδωκα εἰς καρδίαν μου καὶ καρδία μου σὺν πᾶν εἶδεν τοῦτο ὡς οἱ δίκαιοι καὶ οἱ σοφοὶ καὶ ἐργασίαι αὐτῶν ἐν χειρὶ τοῦ θεοῦ καί γε ἀγάπην καί γε μῖσος οὐκ ἔστιν εἰδὼς ὁ ἄνθρωπος τὰ πάντα πρὸ προσώπου αὐτῶν 9.2  ματαιότης ἐν τοῖς πᾶσιν συνάντημα ἓν τῷ δικαίῳ καὶ τῷ ἀσεβεῖ τῷ ἀγαθῷ καὶ τῷ κακῷ καὶ τῷ καθαρῷ καὶ τῷ ἀκαθάρτῳ καὶ τῷ θυσιάζοντι καὶ τῷ μὴ θυσιάζοντι ὡς ὁ ἀγαθός ὧς ὁ ἁμαρτάνων ὧς ὁ ὀμνύων καθὼς ὁ τὸν ὅρκον φοβούμενος 9.3  τοῦτο πονηρὸν ἐν παντὶ πεποιημένῳ ὑπὸ τὸν ἥλιον ὅτι συνάντημα ἓν τοῖς πᾶσιν καί γε καρδία υἱῶν τοῦ ἀνθρώπου ἐπληρώθη πονηροῦ καὶ περιφέρεια ἐν καρδίᾳ αὐτῶν ἐν ζωῇ αὐτῶν καὶ ὀπίσω αὐτῶν πρὸς τοὺς νεκρούς 9.4  ὅτι τίς ὃς κοινωνεῖ πρὸς πάντας τοὺς ζῶντας ἔστιν ἐλπίς ὅτι ὁ κύων ὁ ζῶν αὐτὸς ἀγαθὸς ὑπὲρ τὸν λέοντα τὸν νεκρόν 9.5  ὅτι οἱ ζῶντες γνώσονται ὅτι ἀποθανοῦνται καὶ οἱ νεκροὶ οὔκ εἰσιν γινώσκοντες οὐδέν καὶ οὐκ ἔστιν αὐτοῖς ἔτι μισθός ὅτι ἐπελήσθη ἡ μνήμη αὐτῶν 9.6  καί γε ἀγάπη αὐτῶν καί γε μῖσος αὐτῶν καί γε ζῆλος αὐτῶν ἤδη ἀπώλετο καὶ μερὶς οὐκ ἔστιν αὐτοῖς ἔτι εἰς αἰῶνα ἐν παντὶ τῷ πεποιημένῳ ὑπὸ τὸν ἥλιον 9.7  δεῦρο φάγε ἐν εὐφροσύνῃ ἄρτον σου καὶ πίε ἐν καρδίᾳ ἀγαθῇ οἶνόν σου ὅτι ἤδη εὐδόκησεν ὁ θεὸς τὰ ποιήματά σου 9.8  ἐν παντὶ καιρῷ ἔστωσαν ἱμάτιά σου λευκά καὶ ἔλαιον ἐπὶ κεφαλήν σου μὴ ὑστερησάτω 9.9  ἰδὲ ζωὴν μετὰ γυναικός ἧς ἠγάπησας πάσας ἡμέρας ζωῆς ματαιότητός σου τὰς δοθείσας σοι ὑπὸ τὸν ἥλιον πάσας ἡμέρας ματαιότητός σου ὅτι αὐτὸ μερίς σου ἐν τῇ ζωῇ σου καὶ ἐν τῷ μόχθῳ σου ᾧ σὺ μοχθεῖς ὑπὸ τὸν ἥλιον 9.10  πάντα ὅσα ἂν εὕρῃ ἡ χείρ σου τοῦ ποιῆσαι ὡς ἡ δύναμίς σου ποίησον ὅτι οὐκ ἔστιν ποίημα καὶ λογισμὸς καὶ γνῶσις καὶ σοφία ἐν ᾅδῃ ὅπου σὺ πορεύῃ ἐκεῖ 9.11  ἐπέστρεψα καὶ εἶδον ὑπὸ τὸν ἥλιον ὅτι οὐ τοῖς κούφοις ὁ δρόμος καὶ οὐ τοῖς δυνατοῖς ὁ πόλεμος καί γε οὐ τοῖς σοφοῖς ἄρτος καί γε οὐ τοῖς συνετοῖς πλοῦτος καί γε οὐ τοῖς γινώσκουσιν χάρις ὅτι καιρὸς καὶ ἀπάντημα συναντήσεται τοῖς πᾶσιν αὐτοῖς 9.12  ὅτι καί γε οὐκ ἔγνω ὁ ἄνθρωπος τὸν καιρὸν αὐτοῦ ὡς οἱ ἰχθύες οἱ θηρευόμενοι ἐν ἀμφιβλήστρῳ κακῷ καὶ ὡς ὄρνεα τὰ θηρευόμενα ἐν παγίδι ὡς αὐτὰ παγιδεύονται οἱ υἱοὶ τοῦ ἀνθρώπου εἰς καιρὸν πονηρόν ὅταν ἐπιπέσῃ ἐπ' αὐτοὺς ἄφνω 9.13  καί γε τοῦτο εἶδον σοφίαν ὑπὸ τὸν ἥλιον καὶ μεγάλη ἐστὶν πρός με 9.14  πόλις μικρὰ καὶ ἄνδρες ἐν αὐτῇ ὀλίγοι καὶ ἔλθῃ ἐπ' αὐτὴν βασιλεὺς μέγας καὶ κυκλώσῃ αὐτὴν καὶ οἰκοδομήσῃ ἐπ' αὐτὴν χάρακας μεγάλους 9.15  καὶ εὕρῃ ἐν αὐτῇ ἄνδρα πένητα σοφόν καὶ διασώσει αὐτὸς τὴν πόλιν ἐν τῇ σοφίᾳ αὐτοῦ καὶ ἄνθρωπος οὐκ ἐμνήσθη σὺν τοῦ ἀνδρὸς τοῦ πένητος ἐκείνου 9.16  καὶ εἶπα ἐγώ ἀγαθὴ σοφία ὑπὲρ δύναμιν καὶ σοφία τοῦ πένητος ἐξουδενωμένη καὶ λόγοι αὐτοῦ οὔκ εἰσιν ἀκουόμενοι 9.17  λόγοι σοφῶν ἐν ἀναπαύσει ἀκούονται ὑπὲρ κραυγὴν ἐξουσιαζόντων ἐν ἀφροσύναις 9.18  ἀγαθὴ σοφία ὑπὲρ σκεύη πολέμου καὶ ἁμαρτάνων εἷς ἀπολέσει ἀγαθωσύνην πολλήν

9.1  oti syn pan toyto edohka eis kardian moy kai kardia moy syn pan eiden toyto ohs oi dikaioi kai oi sophoi kai ergasiai aytohn en cheiri toy theoy kai ge agapehn kai ge misos oyk estin eidohs o anthrohpos ta panta pro prosohpoy aytohn 9.2  mataiotehs en tois pasin synantehma en toh dikaioh kai toh asebei toh agathoh kai toh kakoh kai toh katharoh kai toh akathartoh kai toh thysiazonti kai toh meh thysiazonti ohs o agathos ohs o amartanohn ohs o omnyohn kathohs o ton orkon phoboymenos 9.3  toyto ponehron en panti pepoiehmenoh ypo ton ehlion oti synantehma en tois pasin kai ge kardia yiohn toy anthrohpoy eplehrohtheh ponehroy kai periphereia en kardia aytohn en zoheh aytohn kai opisoh aytohn pros toys nekroys 9.4  oti tis os koinohnei pros pantas toys zohntas estin elpis oti o kyohn o zohn aytos agathos yper ton leonta ton nekron 9.5  oti oi zohntes gnohsontai oti apothanoyntai kai oi nekroi oyk eisin ginohskontes oyden kai oyk estin aytois eti misthos oti epelehstheh eh mnehmeh aytohn 9.6  kai ge agapeh aytohn kai ge misos aytohn kai ge zehlos aytohn ehdeh apohleto kai meris oyk estin aytois eti eis aiohna en panti toh pepoiehmenoh ypo ton ehlion 9.7  deyro phage en eyphrosyneh arton soy kai pie en kardia agatheh oinon soy oti ehdeh eydokehsen o theos ta poiehmata soy 9.8  en panti kairoh estohsan imatia soy leyka kai elaion epi kephalehn soy meh ysterehsatoh 9.9  ide zohehn meta gynaikos ehs ehgapehsas pasas ehmeras zohehs mataiotehtos soy tas dotheisas soi ypo ton ehlion pasas ehmeras mataiotehtos soy oti ayto meris soy en teh zoheh soy kai en toh mochthoh soy oh sy mochtheis ypo ton ehlion 9.10  panta osa an eyreh eh cheir soy toy poiehsai ohs eh dynamis soy poiehson oti oyk estin poiehma kai logismos kai gnohsis kai sophia en adeh opoy sy poreyeh ekei 9.11  epestrepsa kai eidon ypo ton ehlion oti oy tois koyphois o dromos kai oy tois dynatois o polemos kai ge oy tois sophois artos kai ge oy tois synetois ploytos kai ge oy tois ginohskoysin charis oti kairos kai apantehma synantehsetai tois pasin aytois 9.12  oti kai ge oyk egnoh o anthrohpos ton kairon aytoy ohs oi ichthyes oi thehreyomenoi en amphiblehstroh kakoh kai ohs ornea ta thehreyomena en pagidi ohs ayta pagideyontai oi yioi toy anthrohpoy eis kairon ponehron otan epipeseh ep' aytoys aphnoh 9.13  kai ge toyto eidon sophian ypo ton ehlion kai megaleh estin pros me 9.14  polis mikra kai andres en ayteh oligoi kai eltheh ep' aytehn basileys megas kai kyklohseh aytehn kai oikodomehseh ep' aytehn charakas megaloys 9.15  kai eyreh en ayteh andra penehta sophon kai diasohsei aytos tehn polin en teh sophia aytoy kai anthrohpos oyk emnehstheh syn toy andros toy penehtos ekeinoy 9.16  kai eipa egoh agatheh sophia yper dynamin kai sophia toy penehtos exoydenohmeneh kai logoi aytoy oyk eisin akoyomenoi 9.17  logoi sophohn en anapaysei akoyontai yper kraygehn exoysiazontohn en aphrosynais 9.18  agatheh sophia yper skeyeh polemoy kai amartanohn eis apolesei agathohsynehn pollehn

9.1  כִּי אֶת־כָּל־זֶה נָתַתִּי אֶל־לִבִּי וְלָבוּר אֶת־כָּל־זֶה אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם בְּיַד הָאֱלֹהִים גַּם־אַהֲבָה גַם־שִׂנְאָה אֵין יֹודֵעַ הָאָדָם הַכֹּל לִפְנֵיהֶם׃ 9.2  הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטֹּוב וְלַטָּהֹור וְלַטָּמֵא וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ כַּטֹּוב כַּחֹטֶא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא׃ 9.3  זֶה ׀ רָע בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי־מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי־הָאָדָם מָלֵא־רָע וְהֹולֵלֹות בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם וְאַחֲרָיו אֶל־הַמֵּתִים׃ 9.4  כִּי־מִי אֲשֶׁר [יִבָּחֵר כ] (יְחֻבַּר ק) אֶל כָּל־הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחֹון כִּי־לְכֶלֶב חַי הוּא טֹוב מִן־הָאַרְיֵה הַמֵּת׃ 9.5  כִּי הַחַיִּים יֹודְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יֹודְעִים מְאוּמָה וְאֵין־עֹוד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם׃ 9.6  גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְאָתָם גַּם־קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין־לָהֶם עֹוד לְעֹולָם בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ 9.7  לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב־טֹוב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֶׂיךָ׃ 9.8  בְּכָל־עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל־רֹאשְׁךָ אַל־יֶחְסָר׃ 9.9  רְאֵה חַיִּים עִם־אִשָּׁה אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ כָּל־יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן־לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר־אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ 9.10  כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשֹׂות בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבֹּון וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאֹול אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה׃ ס 9.11  שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרֹוץ וְלֹא לַגִּבֹּורִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי־עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם׃ 9.12  כִּי גַּם לֹא־יֵדַע הָאָדָם אֶת־עִתֹּו כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצֹודָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזֹות בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפֹּול עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם׃ 9.13  גַּם־זֹה רָאִיתִי חָכְמָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וּגְדֹולָה הִיא אֵלָי׃ 9.14  עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט וּבָא־אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדֹול וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצֹודִים גְּדֹלִים׃ 9.15  וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט־הוּא אֶת־הָעִיר בְּחָכְמָתֹו וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת־הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא׃ 9.16  וְאָמַרְתִּי אָנִי טֹובָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים׃ 9.17  דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים מִזַּעֲקַת מֹושֵׁל בַּכְּסִילִים׃ 9.18  טֹובָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב וְחֹוטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טֹובָה הַרְבֵּה׃

9.1  kij Aaet-kaal-zaeH naatatij Aael-libij wlaabwr Aaet-kaal-zaeH Aaxxaer Hacadijqijm wHahakaamijm waOabaadejHaem bjad HaaAaeloHijm gam-AaHabaaH gam-xinAaaH Aejn jowdeOa HaaAaadaam Hakol lipnejHaem׃ 9.2  Hakol kaAaxxaer lakol miqraeH Aaehaad lacadijq wlaaraaxxaaO laTowb wlaTaaHowr wlaTaameA wlazobeha wlaAaxxaer Aejnaenw zobeha kaTowb kahoTaeA HanixxbaaO kaAaxxaer xxbwOaaH jaareA׃ 9.3  zaeH raaO bkol Aaxxaer-naOaxaaH tahat Haxxaemaexx kij-miqraeH Aaehaad lakol wgam leb bnej-HaaAaadaam maaleA-raaO wHowlelowt bilbaabaam bhajejHaem wAaharaajw Aael-Hametijm׃ 9.4  kij-mij Aaxxaer [jibaaher k] (jhubar q) Aael kaal-Hahajijm jexx biTaahown kij-lkaelaeb haj HwA Towb min-HaaAarjeH Hamet׃ 9.5  kij Hahajijm jowdOijm xxaejaamutw wHametijm Aejnaam jowdOijm mAwmaaH wAejn-Oowd laaHaem xaakaar kij nixxkah zikraam׃ 9.6  gam AaHabaataam gam-xinAaataam gam-qinAaataam kbaar AaabaadaaH whelaeq Aejn-laaHaem Oowd lOowlaam bkol Aaxxaer-naOaxaaH tahat Haxxaamaexx׃ 9.7  lek Aaekol bximhaaH lahmaekaa wxxateH blaeb-Towb jejnaekaa kij kbaar raacaaH HaaAaeloHijm Aaet-maOaxaejkaa׃ 9.8  bkaal-Oet jiHjw bgaadaejkaa lbaanijm wxxaemaen Oal-roAxxkaa Aal-jaehsaar׃ 9.9  rAeH hajijm Oim-AixxaaH Aaxxaer-AaaHabtaa kaal-jmej hajej Haeblaekaa Aaxxaer naatan-lkaa tahat Haxxaemaexx kol jmej Haeblaekaa kij HwA haelqkaa bahajijm wbaOamaalkaa Aaxxaer-AataaH Oaamel tahat Haxxaamaexx׃ 9.10  kol Aaxxaer timcaaA jaadkaa laOaxowt bkohakaa OaxeH kij Aejn maOaxaeH whaexxbown wdaOat whaakmaaH bixxAowl Aaxxaer AataaH Holek xxaamaaH׃ s 9.11  xxabtij wraaAoH tahat-Haxxaemaexx kij loA laqalijm Hamerowc wloA lagibowrijm HamilhaamaaH wgam loA lahakaamijm laehaem wgam loA lanbonijm Ooxxaer wgam loA lajodOijm hen kij-Oet waapaegaO jiqraeH Aaet-kulaam׃ 9.12  kij gam loA-jedaO HaaAaadaam Aaet-Oitow kadaagijm xxaenaeAaehaazijm bimcowdaaH raaOaaH wkacipaarijm HaaAahuzowt bapaah kaaHem jwqaaxxijm bnej HaaAaadaam lOet raaOaaH kxxaetipowl OalejHaem pitAom׃ 9.13  gam-zoH raaAijtij haakmaaH tahat Haxxaamaexx wgdowlaaH HijA Aelaaj׃ 9.14  Oijr qTanaaH waAanaaxxijm baaH mOaaT wbaaA-AelaejHaa maelaek gaadowl wsaabab AotaaH wbaanaaH OaalaejHaa mcowdijm gdolijm׃ 9.15  wmaacaaA baaH Aijxx misken haakaam wmilaT-HwA Aaet-HaaOijr bhaakmaatow wAaadaam loA zaakar Aaet-HaaAijxx Hamisken HaHwA׃ 9.16  wAaamartij Aaanij TowbaaH haakmaaH migbwraaH whaakmat Hamisken bzwjaaH wdbaaraajw Aejnaam nixxmaaOijm׃ 9.17  dibrej hakaamijm bnahat nixxmaaOijm mizaOaqat mowxxel baksijlijm׃ 9.18  TowbaaH haakmaaH miklej qraab whowTaeA Aaehaad jAabed TowbaaH HarbeH׃

9.1  כי את־כל־זה נתתי אל־לבי ולבור את־כל־זה אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים גם־אהבה גם־שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם׃ 9.2  הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע כאשר שבועה ירא׃ 9.3  זה ׀ רע בכל אשר־נעשה תחת השמש כי־מקרה אחד לכל וגם לב בני־האדם מלא־רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל־המתים׃ 9.4  כי־מי אשר [יבחר כ] (יחבר ק) אל כל־החיים יש בטחון כי־לכלב חי הוא טוב מן־האריה המת׃ 9.5  כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין־עוד להם שכר כי נשכח זכרם׃ 9.6  גם אהבתם גם־שנאתם גם־קנאתם כבר אבדה וחלק אין־להם עוד לעולם בכל אשר־נעשה תחת השמש׃ 9.7  לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב־טוב יינך כי כבר רצה האלהים את־מעשיך׃ 9.8  בכל־עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על־ראשך אל־יחסר׃ 9.9  ראה חיים עם־אשה אשר־אהבת כל־ימי חיי הבלך אשר נתן־לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר־אתה עמל תחת השמש׃ 9.10  כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה׃ ס 9.11  שבתי וראה תחת־השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי־עת ופגע יקרה את־כלם׃ 9.12  כי גם לא־ידע האדם את־עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם׃ 9.13  גם־זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי׃ 9.14  עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא־אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים׃ 9.15  ומצא בה איש מסכן חכם ומלט־הוא את־העיר בחכמתו ואדם לא זכר את־האיש המסכן ההוא׃ 9.16  ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים׃ 9.17  דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים׃ 9.18  טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה׃

9.1  kj At-kl-zH nttj Al-lbj wlbwr At-kl-zH Axr Hcdjqjm wHhkmjm wObdjHm bjd HAlHjm gm-AHbH gm-xnAH Ajn jwdO HAdm Hkl lpnjHm׃ 9.2  Hkl kAxr lkl mqrH Ahd lcdjq wlrxO lTwb wlTHwr wlTmA wlzbh wlAxr Ajnnw zbh kTwb khTA HnxbO kAxr xbwOH jrA׃ 9.3  zH rO bkl Axr-nOxH tht Hxmx kj-mqrH Ahd lkl wgm lb bnj-HAdm mlA-rO wHwllwt blbbm bhjjHm wAhrjw Al-Hmtjm׃ 9.4  kj-mj Axr [jbhr k] (jhbr q) Al kl-Hhjjm jx bThwn kj-lklb hj HwA Twb mn-HArjH Hmt׃ 9.5  kj Hhjjm jwdOjm xjmtw wHmtjm Ajnm jwdOjm mAwmH wAjn-Owd lHm xkr kj nxkh zkrm׃ 9.6  gm AHbtm gm-xnAtm gm-qnAtm kbr AbdH whlq Ajn-lHm Owd lOwlm bkl Axr-nOxH tht Hxmx׃ 9.7  lk Akl bxmhH lhmk wxtH blb-Twb jjnk kj kbr rcH HAlHjm At-mOxjk׃ 9.8  bkl-Ot jHjw bgdjk lbnjm wxmn Ol-rAxk Al-jhsr׃ 9.9  rAH hjjm Om-AxH Axr-AHbt kl-jmj hjj Hblk Axr ntn-lk tht Hxmx kl jmj Hblk kj HwA hlqk bhjjm wbOmlk Axr-AtH Oml tht Hxmx׃ 9.10  kl Axr tmcA jdk lOxwt bkhk OxH kj Ajn mOxH whxbwn wdOt whkmH bxAwl Axr AtH Hlk xmH׃ s 9.11  xbtj wrAH tht-Hxmx kj lA lqljm Hmrwc wlA lgbwrjm HmlhmH wgm lA lhkmjm lhm wgm lA lnbnjm Oxr wgm lA ljdOjm hn kj-Ot wpgO jqrH At-klm׃ 9.12  kj gm lA-jdO HAdm At-Otw kdgjm xnAhzjm bmcwdH rOH wkcprjm HAhzwt bph kHm jwqxjm bnj HAdm lOt rOH kxtpwl OljHm ptAm׃ 9.13  gm-zH rAjtj hkmH tht Hxmx wgdwlH HjA Alj׃ 9.14  Ojr qTnH wAnxjm bH mOT wbA-AljH mlk gdwl wsbb AtH wbnH OljH mcwdjm gdljm׃ 9.15  wmcA bH Ajx mskn hkm wmlT-HwA At-HOjr bhkmtw wAdm lA zkr At-HAjx Hmskn HHwA׃ 9.16  wAmrtj Anj TwbH hkmH mgbwrH whkmt Hmskn bzwjH wdbrjw Ajnm nxmOjm׃ 9.17  dbrj hkmjm bnht nxmOjm mzOqt mwxl bksjljm׃ 9.18  TwbH hkmH mklj qrb whwTA Ahd jAbd TwbH HrbH׃

9.1  Omnia haec contuli in corde meo, ut curiose intellegerem quod iusti atque sapientes et opera eorum sunt in manu Dei. Utrum amor sit an odium, omnino nescit homo: coram illis omnia. 9.2  Sicut omnibus sors una: iusto et impio, bono et malo, mundo et immundo, immolanti victimas et non immolanti. Sicut bonus sic et peccator; ut qui iurat, ita et ille qui iuramentum timet. 9.3  Hoc est pessimum inter omnia, quae sub sole fiunt, quia sors eadem cunctis; unde et corda filiorum hominum implentur malitia et stultitia in vita sua, et novissima eorum apud mortuos. 9.4  Qui enim sociatur omnibus viventibus, habet fiduciam: melior est canis vivus leone mortuo. 9.5  Viventes enim sciunt se esse morituros; mortui vero nihil noverunt amplius nec habent ultra mercedem, quia oblivioni tradita est memoria eorum. 9.6  Amor quoque eorum et odium et invidiae simul perierunt, nec iam habent partem in hoc saeculo et in opere, quod sub sole geritur. 9.7  Vade ergo et comede in laetitia panem tuum et bibe cum gaudio vinum tuum, etenim iam diu placuerunt Deo opera tua. 9.8  Omni tempore sint vestimenta tua candida, et oleum de capite tuo non deficiat. 9.9  Perfruere vita cum uxore, quam diligis, cunctis diebus vitae instabilitatis tuae, qui dati sunt tibi sub sole omni tempore vanitatis tuae: haec est enim pars in vita et in labore tuo, quo laboras sub sole. 9.10  Quodcumque facere potest manus tua, instanter operare, quia nec opus nec ratio nec sapientia nec scientia erunt apud inferos, quo tu properas. 9.11  Verti me ad aliud et vidi sub sole nec velocium esse cursum nec fortium bellum nec sapientium panem nec doctorum divitias nec prudentium gratiam, sed tempus casumque in omnibus. 9.12  Insuper nescit homo finem suum, sed sicut pisces capiuntur sagena mala, et sicut aves laqueo comprehenduntur, sic capiuntur homines in tempore malo, cum eis extemplo supervenerit. 9.13  Hanc quoque sub sole vidi sapientiam et probavi maximam: 9.14  civitas parva, et pauci in ea viri; venit contra eam rex magnus et vallavit eam exstruxitque munitiones magnas per gyrum. 9.15  Inventusque est in ea vir pauper et sapiens et liberavit urbem per sapientiam suam; et nullus deinceps recordatus est hominis illius pauperis. 9.16  Et dicebam ego meliorem esse sapientiam fortitudine, sed sapientia pauperis contemnitur, et verba eius non sunt audita. 9.17  Verba sapientium cum lenitate audiuntur plus quam clamor principis inter stultos. 9.18  Melior est sapientia quam arma bellica; sed unus, qui peccaverit, multa bona perdet.

10.1  Giftige Fliegen machen das Öl des Salbenbereiters stinkend und faulend; ein wenig Torheit kommt teurer zu stehen als Weisheit und Ehre! 10.2  Der Weise trägt sein Herz auf dem rechten Fleck, der Narr hat es am unrechten Ort; 10.3  auf welchem Wege der Narr auch gehen mag, es fehlt ihm überall an Verstand, und er sagt jedermann, daß er ein Tor sei. 10.4  Wenn der Zorn des Herrschers gegen dich entbrennt, so verlaße deinen Posten nicht; denn Gelassenheit verhütet große Sünden. 10.5  Es gibt ein Übel, das ich unter der Sonne sah, wie ein Mißgriff, von einem Machthaber getan: 10.6  Die Torheit ward auf große Höhen gestellt, und Reiche mußten unten bleiben; 10.7  ich sah Knechte auf Pferden, und Fürsten gingen wie Knechte zu Fuß. 10.8  Wer eine Grube gräbt, fällt hinein; und wer eine Mauer einreißt, den wird eine Schlange beißen. 10.9  Wer Steine bricht, verwundet sich daran, und wer Holz spaltet, bringt sich in Gefahr. 10.10  Wenn ein Eisen stumpf ist und ungeschliffen bleibt, so muß man um so mehr Kraft anwenden; aber durch Weisheit kommt man zum Gelingen. 10.11  Wenn die Schlange beißt, weil man sie nicht beschworen hat, so hat der Beschwörer keinen Nutzen von seiner Kunst. 10.12  Die Reden eines Weisen sind anmutig; aber die Lippen des Toren verschlingen ihn selbst. 10.13  Der Anfang seiner Worte ist Dummheit und das Ende seiner Rede die schlimmste Tollheit. 10.14  Auch macht der Tor viele Worte, obgleich kein Mensch weiß, was geschehen ist; und was nach ihm sein wird, wer kann es ihm sagen? 10.15  Die Mühe, die der Tor sich gibt, der den Weg zur Stadt nicht kennt, ermüdet ihn. 10.16  Wehe dir, Land, dessen König ein Knabe ist und dessen Fürsten schon am Morgen schmausen! 10.17  Heil dir, du Land, dessen König ein Sohn der Edlen ist und dessen Fürsten zu rechter Zeit essen, zur Stärkung, und nicht aus Genußsucht. 10.18  Durch Faulheit verfault das Gebälk, und wegen Nachlässigkeit der Hände rinnt das Dach. 10.19  Zum Vergnügen backt man Brot, und der Wein erfreut die Lebendigen, und das Geld gewährt alles. 10.20  Fluche dem König nicht einmal in deinen Gedanken, und verwünsche den Reichen auch in deiner Schlafkammer nicht; denn die Vögel des Himmels tragen den Laut davon, und ein geflügelter Bote verkündigt das Wort.

10.1  μυῖαι θανατοῦσαι σαπριοῦσιν σκευασίαν ἐλαίου ἡδύσματος τίμιον ὀλίγον σοφίας ὑπὲρ δόξαν ἀφροσύνης μεγάλης 10.2  καρδία σοφοῦ εἰς δεξιὸν αὐτοῦ καὶ καρδία ἄφρονος εἰς ἀριστερὸν αὐτοῦ 10.3  καί γε ἐν ὁδῷ ὅταν ἄφρων πορεύηται καρδία αὐτοῦ ὑστερήσει καὶ ἃ λογιεῖται πάντα ἀφροσύνη ἐστίν 10.4  ἐὰν πνεῦμα τοῦ ἐξουσιάζοντος ἀναβῇ ἐπὶ σέ τόπον σου μὴ ἀφῇς ὅτι ἴαμα καταπαύσει ἁμαρτίας μεγάλας 10.5  ἔστιν πονηρία ἣν εἶδον ὑπὸ τὸν ἥλιον ὡς ἀκούσιον ὃ ἐξῆλθεν ἀπὸ προσώπου τοῦ ἐξουσιάζοντος 10.6  ἐδόθη ὁ ἄφρων ἐν ὕψεσι μεγάλοις καὶ πλούσιοι ἐν ταπεινῷ καθήσονται 10.7  εἶδον δούλους ἐφ' ἵππους καὶ ἄρχοντας πορευομένους ὡς δούλους ἐπὶ τῆς γῆς 10.8  ὁ ὀρύσσων βόθρον ἐν αὐτῷ ἐμπεσεῖται καὶ καθαιροῦντα φραγμόν δήξεται αὐτὸν ὄφις 10.9  ἐξαίρων λίθους διαπονηθήσεται ἐν αὐτοῖς σχίζων ξύλα κινδυνεύσει ἐν αὐτοῖς 10.10  ἐὰν ἐκπέσῃ τὸ σιδήριον καὶ αὐτὸς πρόσωπον ἐτάραξεν καὶ δυνάμεις δυναμώσει καὶ περισσεία τοῦ ἀνδρείου σοφία 10.11  ἐὰν δάκῃ ὁ ὄφις ἐν οὐ ψιθυρισμῷ καὶ οὐκ ἔστιν περισσεία τῷ ἐπᾴδοντι 10.12  λόγοι στόματος σοφοῦ χάρις καὶ χείλη ἄφρονος καταποντιοῦσιν αὐτόν 10.13  ἀρχὴ λόγων στόματος αὐτοῦ ἀφροσόνη καὶ ἐσχάτη στόματος αὐτοῦ περιφέρεια πονηρά 10.14  καὶ ὁ ἄφρων πληθύνει λόγους οὐκ ἔγνω ὁ ἄνθρωπος τί τὸ γενόμενον καὶ τί τὸ ἐσόμενον ὀπίσω αὐτοῦ τίς ἀναγγελεῖ αὐτῷ 10.15  μόχθος τῶν ἀφρόνων κοπώσει αὐτούς ὃς οὐκ ἔγνω τοῦ πορευθῆναι εἰς πόλιν 10.16  οὐαί σοι πόλις ἧς ὁ βασιλεύς σου νεώτερος καὶ οἱ ἄρχοντές σου ἐν πρωίᾳ ἐσθίουσιν 10.17  μακαρία σύ γῆ ἧς ὁ βασιλεύς σου υἱὸς ἐλευθέρων καὶ οἱ ἄρχοντές σου πρὸς καιρὸν φάγονται ἐν δυνάμει καὶ οὐκ αἰσχυνθήσονται 10.18  ἐν ὀκνηρίαις ταπεινωθήσεται ἡ δόκωσις καὶ ἐν ἀργίᾳ χειρῶν στάξει ἡ οἰκία 10.19  εἰς γέλωτα ποιοῦσιν ἄρτον καὶ οἶνος εὐφραίνει ζῶντας καὶ τοῦ ἀργυρίου ἐπακούσεται σὺν τὰ πάντα 10.20  καί γε ἐν συνειδήσει σου βασιλέα μὴ καταράσῃ καὶ ἐν ταμιείοις κοιτώνων σου μὴ καταράσῃ πλούσιον ὅτι πετεινὸν τοῦ οὐρανοῦ ἀποίσει σὺν τὴν φωνήν καὶ ὁ ἔχων τὰς πτέρυγας ἀπαγγελεῖ λόγον

10.1  myiai thanatoysai saprioysin skeyasian elaioy ehdysmatos timion oligon sophias yper doxan aphrosynehs megalehs 10.2  kardia sophoy eis dexion aytoy kai kardia aphronos eis aristeron aytoy 10.3  kai ge en odoh otan aphrohn poreyehtai kardia aytoy ysterehsei kai a logieitai panta aphrosyneh estin 10.4  ean pneyma toy exoysiazontos anabeh epi se topon soy meh aphehs oti iama katapaysei amartias megalas 10.5  estin ponehria ehn eidon ypo ton ehlion ohs akoysion o exehlthen apo prosohpoy toy exoysiazontos 10.6  edotheh o aphrohn en ypsesi megalois kai ploysioi en tapeinoh kathehsontai 10.7  eidon doyloys eph' ippoys kai archontas poreyomenoys ohs doyloys epi tehs gehs 10.8  o oryssohn bothron en aytoh empeseitai kai kathairoynta phragmon dehxetai ayton ophis 10.9  exairohn lithoys diaponehthehsetai en aytois schizohn xyla kindyneysei en aytois 10.10  ean ekpeseh to sidehrion kai aytos prosohpon etaraxen kai dynameis dynamohsei kai perisseia toy andreioy sophia 10.11  ean dakeh o ophis en oy psithyrismoh kai oyk estin perisseia toh epadonti 10.12  logoi stomatos sophoy charis kai cheileh aphronos katapontioysin ayton 10.13  archeh logohn stomatos aytoy aphrosoneh kai eschateh stomatos aytoy periphereia ponehra 10.14  kai o aphrohn plehthynei logoys oyk egnoh o anthrohpos ti to genomenon kai ti to esomenon opisoh aytoy tis anaggelei aytoh 10.15  mochthos tohn aphronohn kopohsei aytoys os oyk egnoh toy poreythehnai eis polin 10.16  oyai soi polis ehs o basileys soy neohteros kai oi archontes soy en prohia esthioysin 10.17  makaria sy geh ehs o basileys soy yios eleytherohn kai oi archontes soy pros kairon phagontai en dynamei kai oyk aischynthehsontai 10.18  en oknehriais tapeinohthehsetai eh dokohsis kai en argia cheirohn staxei eh oikia 10.19  eis gelohta poioysin arton kai oinos eyphrainei zohntas kai toy argyrioy epakoysetai syn ta panta 10.20  kai ge en syneidehsei soy basilea meh kataraseh kai en tamieiois koitohnohn soy meh kataraseh ploysion oti peteinon toy oyranoy apoisei syn tehn phohnehn kai o echohn tas pterygas apaggelei logon

10.1  זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רֹוקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבֹוד סִכְלוּת מְעָט׃ 10.2  לֵב חָכָם לִימִינֹו וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלֹו׃ 10.3  וְגַם־בַּדֶּרֶךְ [כְּשֶׁהַסָּכָל כ] (כְּשֶׁסָּכָל ק) הֹלֵךְ לִבֹּו חָסֵר וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא׃ 10.4  אִם־רוּחַ הַמֹּושֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקֹומְךָ אַל־תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדֹולִים׃ 10.5  יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט׃ 10.6  נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרֹומִים רַבִּים וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ׃ 10.7  רָאִיתִי עֲבָדִים עַל־סוּסִים וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל־הָאָרֶץ׃ 10.8  חֹפֵר גּוּמָּץ בֹּו יִפֹּול וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ׃ 10.9  מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם בֹּוקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם׃ 10.10  אִם־קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא־פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרֹון הַכְשֵׁיר חָכְמָה׃ 10.11  אִם־יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלֹוא־לָחַשׁ וְאֵין יִתְרֹון לְבַעַל הַלָּשֹׁון׃ 10.12  דִּבְרֵי פִי־חָכָם חֵן וְשִׂפְתֹות כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ׃ 10.13  תְּחִלַּת דִּבְרֵי־פִיהוּ סִכְלוּת וְאַחֲרִית פִּיהוּ הֹולֵלוּת רָעָה׃ 10.14  וְהַסָּכָל יַרְבֶּה דְבָרִים לֹא־יֵדַע הָאָדָם מַה־שֶׁיִּהְיֶה וַאֲשֶׁר יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו מִי יַגִּיד לֹו׃ 10.15  עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ אֲשֶׁר לֹא־יָדַע לָלֶכֶת אֶל־עִיר׃ 10.16  אִי־לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ׃ 10.17  אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן־חֹורִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי׃ 10.18  בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת׃ 10.19  לִשְׂחֹוק עֹשִׂים לֶחֶם וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת־הַכֹּל׃ 10.20  גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל־תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל־תְּקַלֵּל עָשִׁיר כִּי עֹוף הַשָּׁמַיִם יֹולִיךְ אֶת־הַקֹּול וּבַעַל [הַכְּנָפַיִם כ] (כְּנָפַיִם ק) יַגֵּיד דָּבָר׃

10.1  zbwbej maawaet jabAijxx jabijOa xxaemaen rowqeha jaaqaar mehaakmaaH mikaabowd siklwt mOaaT׃ 10.2  leb haakaam lijmijnow wleb ksijl lixmoAlow׃ 10.3  wgam-badaeraek [kxxaeHasaakaal k] (kxxaesaakaal q) Holek libow haaser wAaamar lakol saakaal HwA׃ 10.4  Aim-rwha Hamowxxel taOalaeH Oaalaejkaa mqowmkaa Aal-tanah kij marpeA janijha haTaaAijm gdowlijm׃ 10.5  jexx raaOaaH raaAijtij tahat Haxxaamaexx kixxgaagaaH xxaejocaaA milipnej HaxxalijT׃ 10.6  nitan Hasaekael bamrowmijm rabijm waOaxxijrijm baxxepael jexxebw׃ 10.7  raaAijtij Oabaadijm Oal-swsijm wxaarijm Holkijm kaOabaadijm Oal-HaaAaaraec׃ 10.8  hoper gwmaac bow jipowl wporec gaader jixxkaenw naahaaxx׃ 10.9  masijOa Aabaanijm jeOaaceb baaHaem bowqeOa Oecijm jisaakaen baam׃ 10.10  Aim-qeHaaH Habarzael wHwA loA-paanijm qilqal wahajaalijm jgaber wjitrown Hakxxejr haakmaaH׃ 10.11  Aim-jixxok Hanaahaaxx blowA-laahaxx wAejn jitrown lbaOal Halaaxxown׃ 10.12  dibrej pij-haakaam hen wxiptowt ksijl tbalOaenw׃ 10.13  thilat dibrej-pijHw siklwt wAaharijt pijHw Howlelwt raaOaaH׃ 10.14  wHasaakaal jarbaeH dbaarijm loA-jedaO HaaAaadaam maH-xxaejiHjaeH waAaxxaer jiHjaeH meAaharaajw mij jagijd low׃ 10.15  Oamal Haksijlijm tjagOaenw Aaxxaer loA-jaadaO laalaekaet Aael-Oijr׃ 10.16  Aij-laak Aaeraec xxaemalkek naaOar wxaarajik baboqaer joAkelw׃ 10.17  Aaxxrejk Aaeraec xxaemalkek baen-howrijm wxaarajik baaOet joAkelw bigbwraaH wloA baxxtij׃ 10.18  baOacaltajim jimak HamqaaraeH wbxxiplwt jaadajim jidlop Habaajit׃ 10.19  lixhowq Ooxijm laehaem wjajin jxamah hajijm wHakaesaep jaOanaeH Aaet-Hakol׃ 10.20  gam bmadaaOakaa maelaek Aal-tqalel wbhadrej mixxkaabkaa Aal-tqalel Oaaxxijr kij Oowp Haxxaamajim jowlijk Aaet-Haqowl wbaOal [Haknaapajim k] (knaapajim q) jagejd daabaar׃

10.1  זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט׃ 10.2  לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו׃ 10.3  וגם־בדרך [כשהסכל כ] (כשסכל ק) הלך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא׃ 10.4  אם־רוח המושל תעלה עליך מקומך אל־תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים׃ 10.5  יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיצא מלפני השליט׃ 10.6  נתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו׃ 10.7  ראיתי עבדים על־סוסים ושרים הלכים כעבדים על־הארץ׃ 10.8  חפר גומץ בו יפול ופרץ גדר ישכנו נחש׃ 10.9  מסיע אבנים יעצב בהם בוקע עצים יסכן בם׃ 10.10  אם־קהה הברזל והוא לא־פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה׃ 10.11  אם־ישך הנחש בלוא־לחש ואין יתרון לבעל הלשון׃ 10.12  דברי פי־חכם חן ושפתות כסיל תבלענו׃ 10.13  תחלת דברי־פיהו סכלות ואחרית פיהו הוללות רעה׃ 10.14  והסכל ירבה דברים לא־ידע האדם מה־שיהיה ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו׃ 10.15  עמל הכסילים תיגענו אשר לא־ידע ללכת אל־עיר׃ 10.16  אי־לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו׃ 10.17  אשריך ארץ שמלכך בן־חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי׃ 10.18  בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית׃ 10.19  לשחוק עשים לחם ויין ישמח חיים והכסף יענה את־הכל׃ 10.20  גם במדעך מלך אל־תקלל ובחדרי משכבך אל־תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את־הקול ובעל [הכנפים כ] (כנפים ק) יגיד דבר׃

10.1  zbwbj mwt jbAjx jbjO xmn rwqh jqr mhkmH mkbwd sklwt mOT׃ 10.2  lb hkm ljmjnw wlb ksjl lxmAlw׃ 10.3  wgm-bdrk [kxHskl k] (kxskl q) Hlk lbw hsr wAmr lkl skl HwA׃ 10.4  Am-rwh Hmwxl tOlH Oljk mqwmk Al-tnh kj mrpA jnjh hTAjm gdwljm׃ 10.5  jx rOH rAjtj tht Hxmx kxggH xjcA mlpnj HxljT׃ 10.6  ntn Hskl bmrwmjm rbjm wOxjrjm bxpl jxbw׃ 10.7  rAjtj Obdjm Ol-swsjm wxrjm Hlkjm kObdjm Ol-HArc׃ 10.8  hpr gwmc bw jpwl wprc gdr jxknw nhx׃ 10.9  msjO Abnjm jOcb bHm bwqO Ocjm jskn bm׃ 10.10  Am-qHH Hbrzl wHwA lA-pnjm qlql whjljm jgbr wjtrwn Hkxjr hkmH׃ 10.11  Am-jxk Hnhx blwA-lhx wAjn jtrwn lbOl Hlxwn׃ 10.12  dbrj pj-hkm hn wxptwt ksjl tblOnw׃ 10.13  thlt dbrj-pjHw sklwt wAhrjt pjHw Hwllwt rOH׃ 10.14  wHskl jrbH dbrjm lA-jdO HAdm mH-xjHjH wAxr jHjH mAhrjw mj jgjd lw׃ 10.15  Oml Hksjljm tjgOnw Axr lA-jdO llkt Al-Ojr׃ 10.16  Aj-lk Arc xmlkk nOr wxrjk bbqr jAklw׃ 10.17  Axrjk Arc xmlkk bn-hwrjm wxrjk bOt jAklw bgbwrH wlA bxtj׃ 10.18  bOcltjm jmk HmqrH wbxplwt jdjm jdlp Hbjt׃ 10.19  lxhwq Oxjm lhm wjjn jxmh hjjm wHksp jOnH At-Hkl׃ 10.20  gm bmdOk mlk Al-tqll wbhdrj mxkbk Al-tqll Oxjr kj Owp Hxmjm jwljk At-Hqwl wbOl [Hknpjm k] (knpjm q) jgjd dbr׃

10.1  Muscae morientes perdunt et corrumpunt oleum unguentarii. Gravior quam sapientia et gloria est parva stultitia. 10.2  Cor sapientis in dextera eius, et cor stulti in sinistra illius. 10.3  Sed et in via stultus ambulans, cum ipse insipiens sit, omnes stultos aestimat. 10.4  Si spiritus potestatem habentis ascenderit contra te, locum tuum ne dimiseris, quia lenitas faciet cessare peccata maxima. 10.5  Est malum, quod vidi sub sole quasi errorem egredientem a facie principis: 10.6  positum stultum in dignitate sublimi et divites sedere deorsum. 10.7  Vidi servos in equis et principes ambulantes super terram quasi servos. 10.8  Qui fodit foveam, incidet in eam; et, qui dissipat murum, mordebit eum coluber. 10.9  Qui excidit lapides, affligetur in eis; et, qui scindit ligna, periclitabitur ex eis. 10.10  Si retusum fuerit ferrum, et aciem eius non exacueris, labor multiplicabitur, sed lucrum industriae erit sapientia. 10.11  Si mordeat serpens incantatione neglecta, nihil lucri habet incantator. 10.12  Verba oris sapientis gratia, et labia insipientis praecipitabunt eum. 10.13  Initium verborum eius stultitia, et novissimum oris illius insipientia mala. 10.14  Stultus verba multiplicat: “ Ignorat homo quid futurum sit; et, quid post se futurum sit, quis ei poterit indicare?”. 10.15  Labor stultorum affliget eos, qui nesciunt in urbem pergere. 10.16  Vae tibi, terra, cuius rex puer est, et cuius principes mane comedunt. 10.17  Beata terra, cuius rex nobilis est, et cuius principes vescuntur in tempore suo ad reficiendum et non ad luxuriam. 10.18  In pigris manibus humiliabitur contignatio, et in remissis perstillabit domus. 10.19  In risum faciunt epulas; vinum laetificat vitam, et pecunia praestat omnia. 10.20  In cogitatione tua regi ne detrahas et in secreto cubiculi tui ne maledixeris diviti, quia et aves caeli portabunt vocem tuam, et, qui habet pennas, annuntiabit sententiam.

11.1  Sende dein Brot übers Wasser, so wirst du es nach langer Zeit wieder finden! 11.2  Verteile an sieben und an acht; denn du weißt nicht, was Schlimmes auf Erden geschehen mag! 11.3  Wenn die Wolken voll sind, so gießen sie Regen auf die Erde. Ob der Baum nach Süden fällt oder nach Norden, nach welchem Ort der Baum fällt, da bleibt er liegen. 11.4  Wer auf den Wind achtet, sät nicht, und wer auf die Wolken sieht, erntet nicht. 11.5  Gleichwie du nicht weißt, welches der Weg des Windes ist, noch wie die Gebeine im Mutterleib bereitet werden, also kennst du auch das Werk Gottes nicht, der alles wirkt. 11.6  Frühe säe deinen Samen, und des Abends laß deine Hand nicht ruhen; denn du weißt nicht, ob dieses oder jenes geraten, oder ob beides zugleich gut wird. 11.7  Süß ist das Licht, und gut ist's für die Augen, die Sonne zu sehen! 11.8  Denn wenn der Mensch auch viele Jahre lebt, so soll er sich in ihnen allen freuen und soll bedenken, daß der Tage der Finsternis viele sein werden. Alles, was kommt, ist eitel! 11.9  Freue dich, Jüngling, in deiner Jugend, und dein Herz sei guter Dinge in den Tagen deines Jünglingsalters; wandle die Wege, die dein Herz erwählt und die deinen Augen gefallen; aber wisse, daß dich Gott für dies alles vor Gericht ziehen wird! 11.10  Entferne alle Verdrießlichkeit von deinem Herzen und halte dir das Übel vom Leibe fern! Denn Jugend und Morgenrot sind vergänglich!

11.1  ἀπόστειλον τὸν ἄρτον σου ἐπὶ πρόσωπον τοῦ ὕδατος ὅτι ἐν πλήθει τῶν ἡμερῶν εὑρήσεις αὐτόν 11.2  δὸς μερίδα τοῖς ἑπτὰ καί γε τοῖς ὀκτώ ὅτι οὐ γινώσκεις τί ἔσται πονηρὸν ἐπὶ τὴν γῆν 11.3  ἐὰν πληρωθῶσιν τὰ νέφη ὑετοῦ ἐπὶ τὴν γῆν ἐκχέουσιν καὶ ἐὰν πέσῃ ξύλον ἐν τῷ νότῳ καὶ ἐὰν ἐν τῷ βορρᾷ τόπῳ οὗ πεσεῖται τὸ ξύλον ἐκεῖ ἔσται 11.4  τηρῶν ἄνεμον οὐ σπερεῖ καὶ βλέπων ἐν ταῖς νεφέλαις οὐ θερίσει 11.5  ἐν οἷς οὐκ ἔστιν γινώσκων τίς ἡ ὁδὸς τοῦ πνεύματος ὡς ὀστᾶ ἐν γαστρὶ τῆς κυοφορούσης οὕτως οὐ γνώσῃ τὰ ποιήματα τοῦ θεοῦ ὅσα ποιήσει σὺν τὰ πάντα 11.6  ἐν πρωίᾳ σπεῖρον τὸ σπέρμα σου καὶ εἰς ἑσπέραν μὴ ἀφέτω ἡ χείρ σου ὅτι οὐ γινώσκεις ποῖον στοιχήσει ἢ τοῦτο ἢ τοῦτο καὶ ἐὰν τὰ δύο ἐπὶ τὸ αὐτὸ ἀγαθά 11.7  καὶ γλυκὺ τὸ φῶς καὶ ἀγαθὸν τοῖς ὀφθαλμοῖς τοῦ βλέπειν σὺν τὸν ἥλιον 11.8  ὅτι καὶ ἐὰν ἔτη πολλὰ ζήσεται ὁ ἄνθρωπος ἐν πᾶσιν αὐτοῖς εὐφρανθήσεται καὶ μνησθήσεται τὰς ἡμέρας τοῦ σκότους ὅτι πολλαὶ ἔσονται πᾶν τὸ ἐρχόμενον ματαιότης 11.9  εὐφραίνου νεανίσκε ἐν νεότητί σου καὶ ἀγαθυνάτω σε ἡ καρδία σου ἐν ἡμέραις νεότητός σου καὶ περιπάτει ἐν ὁδοῖς καρδίας σου καὶ ἐν ὁράσει ὀφθαλμῶν σου καὶ γνῶθι ὅτι ἐπὶ πᾶσι τούτοις ἄξει σε ὁ θεὸς ἐν κρίσει 11.10  καὶ ἀπόστησον θυμὸν ἀπὸ καρδίας σου καὶ παράγαγε πονηρίαν ἀπὸ σαρκός σου ὅτι ἡ νεότης καὶ ἡ ἄνοια ματαιότης

11.1  aposteilon ton arton soy epi prosohpon toy ydatos oti en plehthei tohn ehmerohn eyrehseis ayton 11.2  dos merida tois epta kai ge tois oktoh oti oy ginohskeis ti estai ponehron epi tehn gehn 11.3  ean plehrohthohsin ta nepheh yetoy epi tehn gehn ekcheoysin kai ean peseh xylon en toh notoh kai ean en toh borra topoh oy peseitai to xylon ekei estai 11.4  tehrohn anemon oy sperei kai blepohn en tais nephelais oy therisei 11.5  en ois oyk estin ginohskohn tis eh odos toy pneymatos ohs osta en gastri tehs kyophoroysehs oytohs oy gnohseh ta poiehmata toy theoy osa poiehsei syn ta panta 11.6  en prohia speiron to sperma soy kai eis esperan meh aphetoh eh cheir soy oti oy ginohskeis poion stoichehsei eh toyto eh toyto kai ean ta dyo epi to ayto agatha 11.7  kai glyky to phohs kai agathon tois ophthalmois toy blepein syn ton ehlion 11.8  oti kai ean eteh polla zehsetai o anthrohpos en pasin aytois eyphranthehsetai kai mnehsthehsetai tas ehmeras toy skotoys oti pollai esontai pan to erchomenon mataiotehs 11.9  eyphrainoy neaniske en neotehti soy kai agathynatoh se eh kardia soy en ehmerais neotehtos soy kai peripatei en odois kardias soy kai en orasei ophthalmohn soy kai gnohthi oti epi pasi toytois axei se o theos en krisei 11.10  kai apostehson thymon apo kardias soy kai paragage ponehrian apo sarkos soy oti eh neotehs kai eh anoia mataiotehs

11.1  שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל־פְּנֵי הַמָּיִם כִּי־בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ׃ 11.2  תֶּן־חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמֹונָה כִּי לֹא תֵדַע מַה־יִּהְיֶה רָעָה עַל־הָאָרֶץ׃ 11.3  אִם־יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל־הָאָרֶץ יָרִיקוּ וְאִם־יִפֹּול עֵץ בַּדָּרֹום וְאִם בַּצָּפֹון מְקֹום שֶׁיִּפֹּול הָעֵץ שָׁם יְהוּא׃ 11.4  שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצֹור׃ 11.5  כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יֹודֵעַ מַה־דֶּרֶךְ הָרוּחַ כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת־מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת־הַכֹּל׃ 11.6  בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת־זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל־תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יֹודֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אֹו־זֶה וְאִם־שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טֹובִים׃ 11.7  וּמָתֹוק הָאֹור וְטֹוב לַעֵינַיִם לִרְאֹות אֶת־הַשָּׁמֶשׁ׃ 11.8  כִּי אִם־שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח וְיִזְכֹּר אֶת־יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי־הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל־שֶׁבָּא הָבֶל׃ 11.9  שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרֹותֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל־כָּל־אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט׃ 11.10  וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ כִּי־הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל׃

11.1  xxalah lahmkaa Oal-pnej Hamaajim kij-brob Hajaamijm timcaaAaenw׃ 11.2  taen-helaeq lxxibOaaH wgam lixxmownaaH kij loA tedaO maH-jiHjaeH raaOaaH Oal-HaaAaaraec׃ 11.3  Aim-jimaalAw HaeOaabijm gaexxaem Oal-HaaAaaraec jaarijqw wAim-jipowl Oec badaarowm wAim bacaapown mqowm xxaejipowl HaaOec xxaam jHwA׃ 11.4  xxomer rwha loA jizraaO wroAaeH baeOaabijm loA jiqcowr׃ 11.5  kaAaxxaer Aejnkaa jowdeOa maH-daeraek Haarwha kaOacaamijm bbaeTaen HamleAaaH kaakaaH loA tedaO Aaet-maOaxeH HaaAaeloHijm Aaxxaer jaOaxaeH Aaet-Hakol׃ 11.6  baboqaer zraO Aaet-zarOaekaa wlaaOaeraeb Aal-tanah jaadaekaa kij Aejnkaa jowdeO Aej zaeH jikxxaar HazaeH Aow-zaeH wAim-xxnejHaem kAaehaad Towbijm׃ 11.7  wmaatowq HaaAowr wTowb laOejnajim lirAowt Aaet-Haxxaamaexx׃ 11.8  kij Aim-xxaanijm HarbeH jihjaeH HaaAaadaam bkulaam jixmaah wjizkor Aaet-jmej Hahoxxaek kij-HarbeH jiHjw kaal-xxaebaaA Haabael׃ 11.9  xmah baahwr bjaldwtaejkaa wijTijbkaa libkaa bijmej bhwrowtaekaa wHalek bdarkej libkaa wbmarAej Oejnaejkaa wdaaO kij Oal-kaal-AelaeH jbijAakaa HaaAaeloHijm bamixxpaaT׃ 11.10  wHaaser kaOas milibaekaa wHaOaber raaOaaH mibxaaraekaa kij-Hajaldwt wHaxxaharwt Haabael׃

11.1  שלח לחמך על־פני המים כי־ברב הימים תמצאנו׃ 11.2  תן־חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה־יהיה רעה על־הארץ׃ 11.3  אם־ימלאו העבים גשם על־הארץ יריקו ואם־יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא׃ 11.4  שמר רוח לא יזרע וראה בעבים לא יקצור׃ 11.5  כאשר אינך יודע מה־דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה ככה לא תדע את־מעשה האלהים אשר יעשה את־הכל׃ 11.6  בבקר זרע את־זרעך ולערב אל־תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או־זה ואם־שניהם כאחד טובים׃ 11.7  ומתוק האור וטוב לעינים לראות את־השמש׃ 11.8  כי אם־שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח ויזכר את־ימי החשך כי־הרבה יהיו כל־שבא הבל׃ 11.9  שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על־כל־אלה יביאך האלהים במשפט׃ 11.10  והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כי־הילדות והשחרות הבל׃

11.1  xlh lhmk Ol-pnj Hmjm kj-brb Hjmjm tmcAnw׃ 11.2  tn-hlq lxbOH wgm lxmwnH kj lA tdO mH-jHjH rOH Ol-HArc׃ 11.3  Am-jmlAw HObjm gxm Ol-HArc jrjqw wAm-jpwl Oc bdrwm wAm bcpwn mqwm xjpwl HOc xm jHwA׃ 11.4  xmr rwh lA jzrO wrAH bObjm lA jqcwr׃ 11.5  kAxr Ajnk jwdO mH-drk Hrwh kOcmjm bbTn HmlAH kkH lA tdO At-mOxH HAlHjm Axr jOxH At-Hkl׃ 11.6  bbqr zrO At-zrOk wlOrb Al-tnh jdk kj Ajnk jwdO Aj zH jkxr HzH Aw-zH wAm-xnjHm kAhd Twbjm׃ 11.7  wmtwq HAwr wTwb lOjnjm lrAwt At-Hxmx׃ 11.8  kj Am-xnjm HrbH jhjH HAdm bklm jxmh wjzkr At-jmj Hhxk kj-HrbH jHjw kl-xbA Hbl׃ 11.9  xmh bhwr bjldwtjk wjTjbk lbk bjmj bhwrwtk wHlk bdrkj lbk wbmrAj Ojnjk wdO kj Ol-kl-AlH jbjAk HAlHjm bmxpT׃ 11.10  wHsr kOs mlbk wHObr rOH mbxrk kj-Hjldwt wHxhrwt Hbl׃

11.1  Mitte panem tuum super transeuntes aquas, quia post tempora multa invenies illum. 11.2  Da partem septem necnon et octo, quia ignoras, quid futurum sit mali super terram. 11.3  Si repletae fuerint nubes, imbrem super terram effundent; si ceciderit lignum ad austrum aut ad aquilonem, in quocumque loco ceciderit, ibi erit. 11.4  Qui observat ventum, non seminat, et, qui considerat nubes, numquam metet. 11.5  Quomodo ignoras, quae sit via spiritus, et qua ratione compingantur ossa in ventre praegnantis, sic nescis opera Dei, qui fabricator est omnium. 11.6  Mane semina semen tuum, et vespere ne cesset manus tua, quia nescis quid magis prosit, hoc aut illud, et si utrumque simul melius erit. 11.7  Dulce lumen, et delectabile est oculis videre solem. 11.8  Si annis multis vixerit homo et in his omnibus laetatus fuerit, meminisse debet tenebrosi temporis, quod multum erit: omne, quod venerit, vanitas. 11.9  Laetare ergo, iuvenis, in adulescentia tua, et in bono sit cor tuum in diebus iuventutis tuae, et ambula in viis cordis tui et in intuitu oculorum tuorum et scito quod pro omnibus his adducet te Deus in iudicium. 11.10  Aufer curam a corde tuo et amove malum a carne tua; adulescentia enim et iuventus vanae sunt.

12.1  Und gedenke an deinen Schöpfer in den Tagen deiner Jugend, ehe die bösen Tage kommen und die Jahre herzutreten, da du wirst sagen: «Sie gefallen mir nicht»; 12.2  ehe die Sonne und das Licht, der Mond und die Sterne sich verfinstern und die Wolken wiederkehren nach dem Regen; 12.3  zur Zeit, wo die Hüter des Hauses zittern und die Starken sich krümmen und die Müllerinnen feiern, weil ihrer zu wenige geworden sind, und finster dreinsehen, die durch die Fenster schauen; 12.4  wenn die Türen nach der Straße geschlossen werden und das Klappern der Mühle leiser wird, wenn man erwacht vom Vogelsang und gedämpft werden die Töchter des Gesangs; 12.5  wenn man sich auch vor jeder Anhöhe fürchtet und Schrecknisse auf dem Wege sieht; wenn der Mandelbaum blüht und die Heuschrecke sich mühsam fortschleppt und die Kaper versagt (denn der Mensch geht in sein ewiges Haus, und die Trauernden gehen auf der Gasse umher); 12.6  ehe denn der silberne Strick zerreißt und die goldene Schale zerspringt und der Krug am Born zerbricht und das Rad zerbrochen in den Brunnen stürzt 12.7  und der Staub wieder zur Erde wird, wie er gewesen ist, und der Geist zu Gott zurückkehrt, der ihn gegeben hat. 12.8  O Eitelkeit der Eitelkeiten! spricht der Prediger; alles ist eitel! 12.9  Und außerdem, daß der Prediger weise war, lehrte er das Volk Erkenntnis und erwog und erforschte und stellte viele Sprichwörter auf. 12.10  Der Prediger suchte gefällige Worte zu finden und die Worte der Wahrheit richtig aufzuzeichnen. 12.11  Die Worte der Weisen sind wie Treibstacheln und wie eingeschlagene Nägel die gesammelten Sprüche, von einem einzigen Hirten gegeben. 12.12  Und außerdem laß dich warnen, mein Sohn! Des vielen Büchermachens ist kein Ende, und viel Studieren ermüdet den Leib. 12.13  Laßt uns die Summe aller Lehre hören: Fürchte Gott und halte seine Gebote; denn das soll jeder Mensch! 12.14  Denn Gott wird jedes Werk ins Gericht bringen, samt allem Verborgenen, es sei gut oder böse.

12.1  καὶ μνήσθητι τοῦ κτίσαντός σε ἐν ἡμέραις νεότητός σου ἕως ὅτου μὴ ἔλθωσιν ἡμέραι τῆς κακίας καὶ φθάσωσιν ἔτη ἐν οἷς ἐρεῖς οὐκ ἔστιν μοι ἐν αὐτοῖς θέλημα 12.2  ἕως οὗ μὴ σκοτισθῇ ὁ ἥλιος καὶ τὸ φῶς καὶ ἡ σελήνη καὶ οἱ ἀστέρες καὶ ἐπιστρέψωσιν τὰ νέφη ὀπίσω τοῦ ὑετοῦ 12.3  ἐν ἡμέρᾳ ᾗ ἐὰν σαλευθῶσιν φύλακες τῆς οἰκίας καὶ διαστραφῶσιν ἄνδρες τῆς δυνάμεως καὶ ἤργησαν αἱ ἀλήθουσαι ὅτι ὠλιγώθησαν καὶ σκοτάσουσιν αἱ βλέπουσαι ἐν ταῖς ὀπαῖς 12.4  καὶ κλείσουσιν θύρας ἐν ἀγορᾷ ἐν ἀσθενείᾳ φωνῆς τῆς ἀληθούσης καὶ ἀναστήσεται εἰς φωνὴν τοῦ στρουθίου καὶ ταπεινωθήσονται πᾶσαι αἱ θυγατέρες τοῦ ᾄσματος 12.5  καί γε ἀπὸ ὕψους ὄψονται καὶ θάμβοι ἐν τῇ ὁδῷ καὶ ἀνθήσῃ τὸ ἀμύγδαλον καὶ παχυνθῇ ἡ ἀκρίς καὶ διασκεδασθῇ ἡ κάππαρις ὅτι ἐπορεύθη ὁ ἄνθρωπος εἰς οἶκον αἰῶνος αὐτοῦ καὶ ἐκύκλωσαν ἐν ἀγορᾷ οἱ κοπτόμενοι 12.6  ἕως ὅτου μὴ ἀνατραπῇ σχοινίον τοῦ ἀργυρίου καὶ συνθλιβῇ ἀνθέμιον τοῦ χρυσίου καὶ συντριβῇ ὑδρία ἐπὶ τὴν πηγήν καὶ συντροχάσῃ ὁ τροχὸς ἐπὶ τὸν λάκκον 12.7  καὶ ἐπιστρέψῃ ὁ χοῦς ἐπὶ τὴν γῆν ὡς ἦν καὶ τὸ πνεῦμα ἐπιστρέψῃ πρὸς τὸν θεόν ὃς ἔδωκεν αὐτό 12.8  ματαιότης ματαιοτήτων εἶπεν ὁ ἐκκλησιαστής τὰ πάντα ματαιότης 12.9  καὶ περισσὸν ὅτι ἐγένετο ἐκκλησιαστὴς σοφός ἔτι ἐδίδαξεν γνῶσιν σὺν τὸν λαόν καὶ οὖς ἐξιχνιάσεται κόσμιον παραβολῶν πολλὰ ἐζήτησεν ἐκκλησιαστὴς τοῦ εὑρεῖν λόγους θελήματος καὶ γεγραμμένον εὐθύτητος λόγους ἀληθείας 12.10  πολλὰ ἐζήτησεν ἐκκλησιαστὴς τοῦ εὑρεῖν λόγους θελήματος καὶ γεγραμμένον εὐθύτητος λόγους ἀληθείας 12.11  λόγοι σοφῶν ὡς τὰ βούκεντρα καὶ ὡς ἧλοι πεφυτευμένοι οἳ παρὰ τῶν συναγμάτων ἐδόθησαν ἐκ ποιμένος ἑνὸς καὶ περισσὸν ἐξ αὐτῶν 12.12  λόγοι σοφῶν ὡς τὰ βούκεντρα καὶ ὡς ἧλοι πεφυτευμένοι οἳ παρὰ τῶν συναγμάτων ἐδόθησαν ἐκ ποιμένος ἑνὸς καὶ περισσὸν ἐξ αὐτῶν υἱέ μου φύλαξαι ποιῆσαι βιβλία πολλά οὐκ ἔστιν περασμός καὶ μελέτη πολλὴ κόπωσις σαρκός 12.13  τέλος λόγου τὸ πᾶν ἀκούεται τὸν θεὸν φοβοῦ καὶ τὰς ἐντολὰς αὐτοῦ φύλασσε ὅτι τοῦτο πᾶς ὁ ἄνθρωπος 12.14  ὅτι σὺν πᾶν τὸ ποίημα ὁ θεὸς ἄξει ἐν κρίσει ἐν παντὶ παρεωραμένῳ ἐὰν ἀγαθὸν καὶ ἐὰν πονηρόν

12.1  kai mnehsthehti toy ktisantos se en ehmerais neotehtos soy eohs otoy meh elthohsin ehmerai tehs kakias kai phthasohsin eteh en ois ereis oyk estin moi en aytois thelehma 12.2  eohs oy meh skotistheh o ehlios kai to phohs kai eh selehneh kai oi asteres kai epistrepsohsin ta nepheh opisoh toy yetoy 12.3  en ehmera eh ean saleythohsin phylakes tehs oikias kai diastraphohsin andres tehs dynameohs kai ehrgehsan ai alehthoysai oti ohligohthehsan kai skotasoysin ai blepoysai en tais opais 12.4  kai kleisoysin thyras en agora en astheneia phohnehs tehs alehthoysehs kai anastehsetai eis phohnehn toy stroythioy kai tapeinohthehsontai pasai ai thygateres toy asmatos 12.5  kai ge apo ypsoys opsontai kai thamboi en teh odoh kai anthehseh to amygdalon kai pachyntheh eh akris kai diaskedastheh eh kapparis oti eporeytheh o anthrohpos eis oikon aiohnos aytoy kai ekyklohsan en agora oi koptomenoi 12.6  eohs otoy meh anatrapeh schoinion toy argyrioy kai synthlibeh anthemion toy chrysioy kai syntribeh ydria epi tehn pehgehn kai syntrochaseh o trochos epi ton lakkon 12.7  kai epistrepseh o choys epi tehn gehn ohs ehn kai to pneyma epistrepseh pros ton theon os edohken ayto 12.8  mataiotehs mataiotehtohn eipen o ekklehsiastehs ta panta mataiotehs 12.9  kai perisson oti egeneto ekklehsiastehs sophos eti edidaxen gnohsin syn ton laon kai oys exichniasetai kosmion parabolohn polla ezehtehsen ekklehsiastehs toy eyrein logoys thelehmatos kai gegrammenon eythytehtos logoys alehtheias 12.10  polla ezehtehsen ekklehsiastehs toy eyrein logoys thelehmatos kai gegrammenon eythytehtos logoys alehtheias 12.11  logoi sophohn ohs ta boykentra kai ohs ehloi pephyteymenoi oi para tohn synagmatohn edothehsan ek poimenos enos kai perisson ex aytohn 12.12  logoi sophohn ohs ta boykentra kai ohs ehloi pephyteymenoi oi para tohn synagmatohn edothehsan ek poimenos enos kai perisson ex aytohn yie moy phylaxai poiehsai biblia polla oyk estin perasmos kai meleteh polleh kopohsis sarkos 12.13  telos logoy to pan akoyetai ton theon phoboy kai tas entolas aytoy phylasse oti toyto pas o anthrohpos 12.14  oti syn pan to poiehma o theos axei en krisei en panti pareohramenoh ean agathon kai ean ponehron

12.1  וּזְכֹר אֶת־בֹּורְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא־יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין־לִי בָהֶם חֵפֶץ׃ 12.2  עַד אֲשֶׁר לֹא־תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאֹור וְהַיָּרֵחַ וְהַכֹּוכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם׃ 12.3  בַּיֹּום שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנֹות כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאֹות בָּאֲרֻבֹּות׃ 12.4  וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קֹול הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקֹול הַצִּפֹּור וְיִשַּׁחוּ כָּל־בְּנֹות הַשִּׁיר׃ 12.5  גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיֹּונָה כִּי־הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל־בֵּית עֹולָמֹו וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים׃ 12.6  עַד אֲשֶׁר לֹא־ [יִרחַק כ] (יֵרָתֵק ק) חֶבֶל הַכֶּסֶף וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל־הַמַּבּוּעַ וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל־הַבֹּור׃ 12.7  וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל־הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ׃ 12.8  הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקֹּוהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל׃ 12.9  וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עֹוד לִמַּד־דַּעַת אֶת־הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה׃ 12.10  בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי־חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת׃ 12.11  דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנֹות וּכְמַשְׂמְרֹות נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפֹּות נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד׃ 12.12  וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשֹׂות סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר׃ 12.13  סֹוף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת־הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת־מִצְוֹתָיו שְׁמֹור כִּי־זֶה כָּל־הָאָדָם׃ 12.14  כִּי אֶת־כָּל־מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל־נֶעְלָם אִם־טֹוב וְאִם־רָע׃

12.1  wzkor Aaet-bowrAaejkaa bijmej bhwrotaejkaa Oad Aaxxaer loA-jaaboAw jmej HaaraaOaaH wHigijOw xxaanijm Aaxxaer toAmar Aejn-lij baaHaem hepaec׃ 12.2  Oad Aaxxaer loA-taehxxak Haxxaemaexx wHaaAowr wHajaareha wHakowkaabijm wxxaabw HaeOaabijm Aahar Hagaaxxaem׃ 12.3  bajowm xxaejaazuOw xxomrej Habajit wHitOawtw Aanxxej Haehaajil wbaaTlw HaTohanowt kij miOeTw whaaxxkw HaaroAowt baaAarubowt׃ 12.4  wsugrw dlaatajim baxxwq bixxpal qowl HaTahanaaH wjaaqwm lqowl Hacipowr wjixxahw kaal-bnowt Haxxijr׃ 12.5  gam migaaboHa jiraaAw whathatijm badaeraek wjaaneAc Haxxaaqed wjistabel Haehaagaab wtaaper HaaAabijownaaH kij-Holek HaaAaadaam Aael-bejt Oowlaamow wsaabbw baxxwq Hasopdijm׃ 12.6  Oad Aaxxaer loA- [jirhaq k] (jeraateq q) haebael Hakaesaep wtaaruc gulat HazaaHaab wtixxaabaer kad Oal-HamabwOa wnaaroc Hagalgal Aael-Habowr׃ 12.7  wjaaxxob HaeOaapaar Oal-HaaAaaraec kxxaeHaajaaH wHaarwha taaxxwb Aael-HaaAaeloHijm Aaxxaer ntaanaaH׃ 12.8  Habel Habaalijm Aaamar HaqowHaelaet Hakol Haabael׃ 12.9  wjoter xxaeHaajaaH qoHaelaet haakaam Oowd limad-daOat Aaet-HaaOaam wAizen whiqer tiqen mxxaalijm HarbeH׃ 12.10  biqexx qoHaelaet limcoA dibrej-hepaec wkaatwb joxxaer dibrej Aaemaet׃ 12.11  dibrej hakaamijm kadaarbonowt wkmaxmrowt nTwOijm baOalej Aasupowt nitnw meroOaeH Aaehaad׃ 12.12  wjoter meHemaaH bnij HizaaHer Oaxowt spaarijm HarbeH Aejn qec wlaHag HarbeH jgiOat baaxaar׃ 12.13  sowp daabaar Hakol nixxmaaO Aaet-HaaAaeloHijm jraaA wAaet-micwotaajw xxmowr kij-zaeH kaal-HaaAaadaam׃ 12.14  kij Aaet-kaal-maOaxaeH HaaAaeloHijm jaabiA bmixxpaaT Oal kaal-naeOlaam Aim-Towb wAim-raaO׃

12.1  וזכר את־בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא־יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין־לי בהם חפץ׃ 12.2  עד אשר לא־תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם׃ 12.3  ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות׃ 12.4  וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל־בנות השיר׃ 12.5  גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי־הלך האדם אל־בית עולמו וסבבו בשוק הספדים׃ 12.6  עד אשר לא־ [ירחק כ] (ירתק ק) חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על־המבוע ונרץ הגלגל אל־הבור׃ 12.7  וישב העפר על־הארץ כשהיה והרוח תשוב אל־האלהים אשר נתנה׃ 12.8  הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל׃ 12.9  ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד־דעת את־העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה׃ 12.10  בקש קהלת למצא דברי־חפץ וכתוב ישר דברי אמת׃ 12.11  דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד׃ 12.12  ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר׃ 12.13  סוף דבר הכל נשמע את־האלהים ירא ואת־מצותיו שמור כי־זה כל־האדם׃ 12.14  כי את־כל־מעשה האלהים יבא במשפט על כל־נעלם אם־טוב ואם־רע׃

12.1  wzkr At-bwrAjk bjmj bhwrtjk Od Axr lA-jbAw jmj HrOH wHgjOw xnjm Axr tAmr Ajn-lj bHm hpc׃ 12.2  Od Axr lA-thxk Hxmx wHAwr wHjrh wHkwkbjm wxbw HObjm Ahr Hgxm׃ 12.3  bjwm xjzOw xmrj Hbjt wHtOwtw Anxj Hhjl wbTlw HThnwt kj mOTw whxkw HrAwt bArbwt׃ 12.4  wsgrw dltjm bxwq bxpl qwl HThnH wjqwm lqwl Hcpwr wjxhw kl-bnwt Hxjr׃ 12.5  gm mgbH jrAw whthtjm bdrk wjnAc Hxqd wjstbl Hhgb wtpr HAbjwnH kj-Hlk HAdm Al-bjt Owlmw wsbbw bxwq Hspdjm׃ 12.6  Od Axr lA- [jrhq k] (jrtq q) hbl Hksp wtrc glt HzHb wtxbr kd Ol-HmbwO wnrc Hglgl Al-Hbwr׃ 12.7  wjxb HOpr Ol-HArc kxHjH wHrwh txwb Al-HAlHjm Axr ntnH׃ 12.8  Hbl Hbljm Amr HqwHlt Hkl Hbl׃ 12.9  wjtr xHjH qHlt hkm Owd lmd-dOt At-HOm wAzn whqr tqn mxljm HrbH׃ 12.10  bqx qHlt lmcA dbrj-hpc wktwb jxr dbrj Amt׃ 12.11  dbrj hkmjm kdrbnwt wkmxmrwt nTwOjm bOlj Aspwt ntnw mrOH Ahd׃ 12.12  wjtr mHmH bnj HzHr Oxwt sprjm HrbH Ajn qc wlHg HrbH jgOt bxr׃ 12.13  swp dbr Hkl nxmO At-HAlHjm jrA wAt-mcwtjw xmwr kj-zH kl-HAdm׃ 12.14  kj At-kl-mOxH HAlHjm jbA bmxpT Ol kl-nOlm Am-Twb wAm-rO׃

12.1  Memento Creatoris tui in diebus iuventutis tuae, antequam veniat tempus afflictionis, et appropinquent anni, de quibus dicas: “ Non mihi placent ”; 12.2  antequam tenebrescat sol et lumen et luna et stellae, et revertantur nubes post pluviam; 12.3  quando commovebuntur custodes domus, et nutabunt viri fortissimi, et otiosae erunt molentes imminuto numero, et tenebrescent videntes per foramina, 12.4  et claudentur ostia in platea submissa voce molentis, et consurgent ad vocem volucris, et subsident omnes filiae carminis; 12.5  excelsa quoque timebunt et formidabunt in via. Florebit amygdalus, reptabit locusta, et dissipabitur capparis, quoniam ibit homo in domum aeternitatis suae, et circuibunt in platea plangentes, 12.6  antequam rumpatur funiculus argenteus, et frangatur lecythus aureus, et conteratur hydria super fontem, et confringatur rota super cisternam, 12.7  et revertatur pulvis in terram suam, unde erat, et spiritus redeat ad Deum, qui dedit illum. 12.8  Vanitas vanitatum, dixit Ecclesiastes, et omnia vanitas. 12.9  Cumque esset sapientissimus, Ecclesiastes docuit insuper populum scientiam; ponderavit et investigans composuit parabolas multas. 12.10  Quaesivit Ecclesiastes verba delectabilia et conscripsit sermones rectissimos ac veritate plenos. 12.11  Verba sapientium sicut stimuli, et quasi clavi defixi sunt magistri collationum; data sunt a pastore uno. 12.12  His amplius, fili mi, ne requiras: faciendi plures libros nullus est finis, frequensque meditatio carnis afflictio est. 12.13  Finis loquendi, omnibus auditis: Deum time et mandata eius observa; hoc est enim omnis homo. 12.14  Et cuncta, quae fiunt, adducet Deus in iudicium circa omne occultum, sive bonum sive malum.